התערוכה "קרשנדו" שאצר יונתן הירשפלד בגלריה זומר. מקיימת שיח ער בין יצירות האמנים: יגאל תומרקין ,יונתן הירשפלד וצוקי גרביאן אך בעיקר יוצרת חלל ארכיטקטוני בנוי היטב. חלל המהווה חלק בלתי נפרד מהשיח שנוצר .
השיח מתקיים בין האמנים הצעירים צוקי ויונתן לתומרקין הותיק, אך כולם מקיימים גם שיח פעיל עם מוטיבים מרכזיים מעולם האמנות והתרבות המערבי ודרכו אל התרבות היהודית והישראלית. כשהכל מתקיים במעין חלל פולחני פגאני שנוצר מאופן הצבת יצירות האמנות. במעיין מקדש. התערוכה מציגה קול צלול ומהדהד ויוצרת חלל אחיד המתפקד בהרמוניה .
בשיחה שקיימתי לפני כשנתיים עם יונתן הירשפלד סיפר לי יונתן כי ערב תחילת לימודיו בבצלאל ביקר במהלך טיול בתערוכה מקיפה של רותקו באירופה. הרשמים מתערוכתו של רותקו היו כה עזים עד כי ניתן אולי לאמר כי רותקו סייע בהחלטתו לבחור באמנות כדרך חיים. החלל, מעין מקדש שנוצר בתערוכה שאצר יונתן , מקשרים אותי לדברים שאמר על רותקו דר' איזי מורגנשטרן , איש תיאטרון מרתק שביים סרט תיעודי על מרק רותקו. לדבריו מרק רותקו לא צייר אירועים עצמים או דמויות , הוא צייר רעיונות. רותקו אינו חושב על יצירותיו כפריטים המוצגים בפני קהל . כשהוא מדבר על יצירותיו הוא לא מדבר על תערוכה , אלא על בניית בית. הוא בונה את יצירותיו, לעיתים סדרות של יצירות המכילות את המתבונן במעין משכן.
תיאור זה מחזיר אותי לתערוכה קרשנדו . המתבונן ניצב בחלל המכיל אותו כשמסביבו מתנהל השיח הער.
על מקדש ועל המקדש
בנוסף לאווירת החלל הפולחני ,גם מספר מוטיבים ביצירות מקשרים לקפלה הסיסטינית . אך כשם שהיוצרים הישראלים מוליכים אותנו להוויה הישראלית גם הבירור של זהות המקדש שנוצר מחזיר אותנו לכאן . באצ'ו פונטלי (Baccio Pontelli) אדריכל הקפלה הסיסטינית תכנן את הקפלה על פי המידות של בית המקדש הראשון שבנה שלמה בירושלים . בכניסה לבית המקדש בירושלים ניצבו שני העמודים יכין ובועז , עמודי מתכת שלא בורר עד תום תפקידם . אולי מעין שער, אולי חוויית מעבר . דר גדעון עפרת מתאר בהרחבה את ציוריו של הירשפלד יכין ובעז בתערוכתו "כתם ריק מדם" . במאמר אחר גם את היצירות בתערוכה והוא שרצה להיות אל והיה לחיה ממנה לקוח הציור יונה שבתערוכה זו .(מוזיאון רמת גן , – והוא שרצה להיות אל ) מקשר דר' עפרת שוב לציורים הקודמים – יכין ובעז .
החיבור למוטיבים מהעבר ובעיקר נוכחותם של שני השערים מחזירה אותנו לרקע יהודי ודרכו להוויה הישראלית
( יציקת בטון עם הכנה להמשך בניה , צוקי גרביאן)
מעט על היצירות
השערים של תומרקין לקוחים מסדרות קודמות שלו , מלבד תפקידם המשמעותי ביצירת המבנה הארכיטקטוני שיוצרת התערוכה הם מתקשרים עם אלמנטים מהעבר ואמנים כמו מיכאלנג'לו . לדוגמא הדימוי של מינרווה ע"י סמלי הירח והינשוף וכן ע"י אלמנטים נוספים המעטרים את השערים .
מבט בפסל הנערה של צוקי גרביאן מוליך אותנו מיידית לחירות המובילה את העם של דלקרואה , . לפסל קורא צוקי תקוה (הישראלית ,במלרע ) . את המקבילה לדמות האירופאית יוצק צוקי גרביאן מבטון ארצישראלי כשבראש הפסל מעין מעמד ארכיטקטוני וברזלי הכנה לבניה . האופציה הישראלית להמשך בניה ולסגירת מרפסת בכל מקום, שולבה כאן בטבעיות בפסל התקוה (תקוה) .
יונתן הירשפלד מציג בקיר שמול הכניסה ציור גדל מימדים – יונה הנביא . דמות יונה אינה מתחברת לדימויים התנכיים של יונה הנביא , אלא דווקה ליונה של מיכאלנג'לו בקפלה הסיסטינית . יונה היא הגדולה שבדמויות בקפלה הסיסטינית והאחרונה שצייר מיכאלנג'לו . באמצעות דמות יונה מתחבר האמן גם לצופה שנכנס למבנה . כמו הצופה גם יונה שבפרסקו מסתכל למעלה ומהווה הארה של הצייר למבט בציור .יונה של הירשפלד שטוף בדם מאחר והוא מספר את סיפורו של זיגפריד , מקבילו הגרמני של אכילס מהמיתולוגיה היוונית . הרחיצה בדם , כמו טבילת אכילס במים, נועדה להגן עליו . וכמו אכילס הוא נדקר באותו מקום שלא נשטף מאחר וכוסה ע"י עלה תרזה (כתם ריק מדם) .
התערוכה "קרשנדו" בחדר הפרויקטים בגלריה זומר . 26.5-2.7.2011 .
אוצר יונתן הירשפלד .
גלריה זומר . יצירות מאת יגאל תומרקין ,צוקי גרביאן ויונתן הירשפלד .
