חנה דוכן בוגרת בית ספר של ישראל הירשברג אך את שורשיה האמנותיים, הארוכים והמפותלים היא שואבת מילדותה בפריז . ממסדרונות הלובר וממוזיאוני פריז . ניר הרמט אצר את התערוכה ,כמו גם את תערוכת היחיד הקודמת של חנה דוכן . בשיחתנו לפני הפתיחה אומר לנו ניר "זו תערוכה המחזירה לנו את האמון בציור" . (גלריה ברנרד 20.5-17.6.2011)
על התערוכה TAG , מאת ניר הרמט.
בתערוכתה החדשה, TAG, חנה דוכן מרחיבה באופן קונספטואלי את הגבולות המסורתיים של מדיום הציור ועושה שימוש במקורות השראה מעולמות שונים.
גוף העבודות המרכזי בתערוכה מציג סדרה של מתרחצים כאשר מקור ההשראה ממנו שואבת התערוכה שאול מתוך סרטון בן 19 שניות שצילם בנה, בטלפון סלולארי, בו הוא וחבריו טובלים במעיין בזמן טיול. היא מפרקת את הסרטון ומתארת מתוך עמדה אישית וחמה את הסיטואציה שלא נכחה בה. זוהי הסדרה הראשונה של דוכן שאינה מצוירת אל מול האובייקט או הנוף המתואר עצמו. היא יוצרת גוף עבודה המבוסס על דימויים נעים ודיגיטליים תוך שהיא מפרקת ומרכיבה את הפריימים מחדש ומספרת את הסיפור בגוף ראשון. היא מעוניינת בבניית הנרטיב הציורי דרך חוקי היצירה .jpg "חנה דוכן")
ולא לפי חוקי הטבע או התיאור הריאליסטי של הדברים.
העבודות מייצרות את "ערך הציור" מתוך תכונות הציור עצמו והוא מתפתח בתהליך עצמאי, בעל ערכים הנשענים על חוקי פרספקטיבה ושיוט העין בתוך הציור.
שיטתה המיוחדת של דוכן לבניית הקומפוזיציה על פי קורדינטות מדויקות, כאילו מניעים את העין אל אותה נקודה סמויה על משטח הבד שבה מצטלבים המחשבה והחומר.
כל פרט בעבודות נראה מוכר ורגיל, בעוד הציור כולו נראה כמשהו שלא ראינו אף פעם.
תאור של מתרחצים ומתרחצות הוא נושא שגור בחתך רוחבי של תולדות האמנות.
אמנים רבים, כמו גוגן ורנואר ציירו סצנות רחצה דרך נקודת מבט מציצנית, כמתבוננים במישהו שאינו יודע שמביטים בו. הם ביקשו לתפוס פיסת מציאות אותנטית. כזו שאינה נתפסת באופן מסורתי כמודל שעומד מול צייר במטרה שיציירו אלא כדי לתאר רגע אינטימי, פרטי. דוכן מתכתבת עמם דרך הסתכלות עכשווית, מורכבת, אשר מנסחת את עמדתה ביחס לאובייקטים דרך סרטון שצולם במודע והושאל על ידה.
האמנית מאתגרת את הגישה הריאליסטית שאפיינה את עבודותיה עד כה, על ידי צמצום החלל וערבוב של הרקע והנושא תוך כדי עיוות וטשטוש, הרכבה מחדש של הדימוי אותו מציירת כך שהוא הופך לדימוי של דימוי, "יד שלישית" למציאות.
הציור בשפכטל ובמשיחות מכחול עבות, שובר את המציאות לקצעים גאומטריים ושואב את השראתו מסזאן ומן הקוביזם האנליטי. דוכן מניחה את הצבע על הקנבס במהירות ואורגת את המציאות שלב אחר שלב דרך כתמים שבחלק מן העבודות נראים כמופשטים. הכתמיות הזו נדמית לקומופלאז' צבאי המסווה את האובייקט. זוהי פעולה של גילוי והסתרה בעת ובעונה אחת.
שם התערוכה, TAG, מרבד את העבודות למספר אפשרויות קריאה..jpg "חנה דוכן")
כשם אחת מהעבודות בתערוכה, זהו משחק תופסת. הציורים לוכדים את התנועה ואת התזזיתיות של הנערים. ישנה תחושה שהעבודות נעות, תופסות את רגע המשחק באופן מתמשך ולא באופן שמקפיא אותו.
בז'אנר אמנות הרחוב המושג TAG מתייחס לכתיבת שמות על גבי קירות במרחב הציבורי. באופן זה האמן מסמן טריטוריה ומסמן את מעמדו והיקף פעילותו. דוכן אמנם לא כותבת, אך מסמנת ומנכסת את הסיטואציה אליה על ידי הנחת הצבעים על הקנבס ומדמה פעולת Tagging אמנותי.
כמו כן, משמעות המילה בגרמנית היא 'יום', והיא משקפת את חד הפעמיות של האירוע המתואר ואת הרגע בו צויר – דרך תפיסת האור, התנועה, הרגע המתואר שהתקיים וחלף כאשר הנצחתו על גבי הקנבס אוגרת את התנועה ואת הדינאמיקה וחונטת אותם.
הצבעוניות של מרבית העבודות היא קרה ומשרה תחושה של צלילה לרגע אל תוך הבריכה הטבעית בה משחקים הנערים.
דוכן מוציאה את הדימויים מהקשרם הריאליסטי דרך כתב ידה הייחודי, משבשת את פשטות הייצוג של המציאות ויוצרת אלטרנטיבה משלה תוך ניכוס הסיטואציה אליה ואל נקודת מבטה.
ניר הרמט
.jpg)
