ציור נאיבי - פשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, ומותר לאהוב.

ונשמת / את ריחו של התלם / נשום ורגוע / וראית את השמש / בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים וחיים / ומותר בם לנגוע / ומותר לאהוב. (לאה גולדברג.השיר במלואו בגוף הכתבה)
 

אמנות נאיבית בעיני היא לא רק מקור לשלווה ורוגע. אלא צוהר לעולמות קסומים ולהרהורים. הרהורים הוא גם שם תערוכתה הקסומה והמומלצת של ז'נבייב טרווה-נואל מן הציירות הנאיביות המובילות בצרפת .
(גלריה ג'ינא 19.5.2011-8.7.2011) .

אמנות נאיבית אינה זוכה לחיבוק חם מהממסד האמנותי, והביקורת עליה מתייחסת לפשטותה, היעדר חדשנות ותעוזה, היותה נצפית בקלות ובנעימות ללא מאמץ אינטלקטואלי, ופשטות התובנות ותוכן היצירות .

בימים אלה אנו מציינים מאה שנה להולדתה של המשוררת והסופרת,כלת פרס ישראל לאה גולדברג. משוררת שאופי שירתה זכה בעבר למאמרי בקורת תקיפים על מאפייני שירתה (נתן זך, דן מירון ואחרים) בקורת שדחקה את מקומה לזמן מה ממרכז ההכרה הספרותית. צפייה ביצירות מתוך התערוכה הוליכה אותי ללאה גולדברג, רחל המשוררת והמשורר הצרפתי פרנסיס ז'ם.

על מאפייני שירתה של לאה גולדברג אצטט מתוך מאמרה של חמוטל בר יוסף (מקור ראשון, המוסף,13.5.2011) "ההערכה המתחדשת לשירתה של לאה גולדברג נובעת מהאיכויות הייחודיות של קולה הספרותי . הענווה, אהבת הפשטות והוויתור על ניסויים ספרותיים נועזים למען מתן ביטוי לירי לחיים עצמם". חמוטל בר יוסף מציינת שאת שירתה של לאה גולדברג מאפיינת "פשטות, שירים נקראים בקלות ואינם תובעים מאמץ פענוח מיוחד....השירים שייכים לעולם אנושי,לא למרחב בעל ממדים מיתיים,קוסמיים או סוריאליסטיים.השיר מציג תמונות,מצבים ואירועים המייצרים תובנות ומצבי נפש אישיים ואנושיים-כלליים, ולא בעיות לאומיות או היסטוריות מסובכות וכבדות משקל, גם לא השקפות מפתיעות,רדיקליות,מהפכניות ". במאמר אחר באותו מוסף מציין מתניה מאלי כי השיר "האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד" נכתב בשנת 1943 וצופן בחובו משמעויות ורשמים מורכבים ממלחמת העולם השניה. אך הדברים עדיין מתיישבים עם הפייסנות והנחמה שמאפיינות לדברי חמוטל את כתיבתה של לאה . " לאה גולדברג מציגה בשיריה את המציאות לא במגמה לחשוף ולזעוק את נוראותיה (שהיו מוכרות לה היטב),אלא מעמדה פייסנית ומנחמת " .

עולמות אלה של פשטות, פייסנות, נחמה, רוגע וענווה הן סביבת היצירה של הציור הנאיבי כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתערוכה קסומה זו ובעולם הציור הנאיבי בכללותו. אין הדבר גורע כהוא זה מהמורכבות הנחבאת מאחורי החזות הנאיבית והקסומה ומעומק ההרהורים אליהם שולחות אותנו יצירות נאיביות איכותיות .

המשוררת רחל שגם היא זכתה לעיתים לביקורת על רקע דומה לביקורת שנמתחה על לאה גולדברג מציינת בשיריה את אהבתה לשירי פרנסיס ז'אם .ז'ם – צרפתי כז'נבייב טרווה-נואל, ומי פשוט כמוהו ומיטיב לתאר שלווה, ענוה ורוגע אך בה בעת צופן סוד, מהרהר ועמוק.

השיר תורגם על ידי רחל:

חדר האוכל / פרנסיס ז'ם

יש ארון שהועם ברקו,

שמע את קול דודותי,

שמע את קול אבי-אבי,

שמע את קול אבי.

לזיכרונותיו הארון נאמן,

וטעות לאילם לחשבו,

כי אני מספר עימו.

ויש אורלוגין עשוי עץ.

לא ידעתי למה נדם קולו,

לא אחפוץ על זה לשאלו ;

יכול היות כי נשבר

הקפיץ שקולו שם נסתר,

פשוט ,כקולו של איש מת.

ויש גם מזנון ישן

שריחו כדונג וכריבה,

אגסים ולחם ובשר.

זה משרת מסור. הוא יודע

כי אין לגנוב דבר.

סרו אלי הרבה אנשים ונשים

שכפרו באלה הנשמות הקטנות.

ואצחק כי יחשבוני יחידי בכאן

עת יאמר אורחי. כדרכו על מפתן ;

מה שלומך, האדון ז'ם .

אין עניו ופשוט מפרנסיס ז'ם, אך גם הוא נאמן לזכרונות, להרהורים ולניחוחות נחבאים. כולם נסתרים מהמבקרים שאינם חפצים להיחשף אליהם. כך דרכה של האמנות הנאיבית כולה קסם ופשטות. אך בדרכה הססגונית והנעימה היא מוליכה אותנו למחוזות אחרים, לזכרונות ולהרהורים. כולם למעשה שלנו על אף שאנו מגיעים אליהם דרך מחוזות אחרים ורחוקים .

אי אפשר לסיים טקסט כזה מבלי להביא את שירה של לאה גולדברג, " האמנם עוד יבואו ימים", במלואו .
(שאפו ללחן המופלא של חיים ברקני )
וכן שיר נוסף של פרנסיס ז'אם שתורגם על ידי רחל המשוררת . אמנות נאיבית כבר אמרנו ?

האומנם עוד יבואו ימים / לאה גולדברג

האומנם עוד יבואו ימים / בסליחה ובחסד / ותלכי בשדה / ותלכי בו כהלך התם / ומחשוף כף רגלך ילטף / בעלי האספסת / או שלפי שבלים / ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך / בעדת טפותיו הדופקת / על כתפייך חזך צווארך / וראשך רענן / ותלכי בשדה הרטוב / וירחב בך השקט / כאור בשולי הענן

ונשמת / את ריחו של התלם / נשום ורגוע / וראית את השמש / בראי השלולית הזהוב

ופשוטים הדברים וחיים / ומותר בם לנגוע / ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך/ לא נצרבת בלהט / השרפות בדרכים שסמרו / מאימה ומדם / וביושר לבב שוב / תהיי ענוה ונכנעת / כאחד הדשאים כאחד האדם.

שירו של פרנסיס ז'ם תפילה ,מתוך תרגומיה של רחל . אין יותר ענוה ,רוגע, פייסנות ונחמה בנוף אלוה הטוב מזו של פרנסיס ז'אם.

תפילה / פרנסיס ז'ם

כשיבוא יומי להתבקש לפניך ,אלי,

תהא נא זאת בשעה שבכפר החוגג

אבק מיתמר .

כדרכי בעולם הזה חפצתי לבחור לי

נתיב ישר בעיני אל גן-העדן,

שם כוכבים זורחים לאור החמה.

ואקח את מקלי בידי , ובדרך המלך אלך.

וכה אגיד לחמורים ידידי:

"הריני פרנסיס ז'ם ופני לגן עדן,

כי אין גיהינום בנוף אלוה הטוב"

ועוד אומר להם "בואו,רעי השמים,

בהמות חביבות,שבניד אוזניכם המהיר

תגרשו זבובים ודבורים ומכות".

רצוני להיראות לפניך,אלי , בחברת חמורים

אהבת נפש אהבתים,על כי בנחת ירכינו ראש.

כי יעמדו תחתם ורגליהם הקטנות

צמודות ברוך , עד כדי לעורר רחמים.

בין רבבות אוזניהם אגיע עדיך,

בלוויית אלה שהיו טעונים סלים,

אלה שמשכו עגלות פח קטנות;

בין אתונות הרות פצועות-רגלים,

ובין אלה, אשר הלבישום מכנסיים קצרים,

בשל חבורות תכלת זבות דם,

שעקשני זבובים עליהן יושבים בעגול.

תנני, אלי , לבוא אליך ביניהם.

שלח כרוביך להובילני עד היאורות

שעל גדותיהם ירעדו דובדבנים

חלקים כעורה של נערה בתולה.

תן, אלי ,ובנוה-נשמות זה,

בכרעי על מימי העדן, אדמה לחמור,

שעניו השח והעניו ישתקף

בטהרת חסדך הנצחי.

מעט יותר על התערוכה והציירת -ז'נבייב טרווה-נואל: הרהורים

Genevieve Terver-Noel: Reveries

ז'נבייב טרווה-נואל- היא אחת האמניות הנאיביות המובילות בצרפת. היא נולדה בשנת 1934 במוגדור ((Mogador שבמרוקו וחיה במרקש במשך שנים רבות, עד שעברה, בשנת 1957, למץ, בצרפת. לפני תחילת הקריירה האמנותית שלה, בשנת 1975, היא הייתה מורה בבית-ספר יסודי, הן במרקש והן במץ. מאז צלחה הקריירה שלה כאמנית נאיבית, הציגה טרווה-נואל תערוכות יחיד, בשווייץ ובצרפת ועבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות בצרפת, ישראל, יפן, שוויץ וארצות הברית.

התערוכה "הרהורים" תוצג בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, רח' דיזנגוף 255,

תל-אביב, טל': 5444150 -03, בין התאריכים 8.7.11 - 19.5.11.