יובל יאירי . עבודה והרהורים .

יובל יאירי הוזמן לתעד את עבודת שיפוצו של מוזיאון ישראל, מהמוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם. לתערוכה בה הוא מציג יצירות מתיעוד זה קרא יובל יאירי - "עבודה" . המוזיאון, ששיפוצו תועד, לא מוזכר כלל בשם התערוכה.

 מנהג מגונה סיגלתי לעצמי ובפתיחות רוחשות ושוקקות של תערוכות אמנות אני מקדיש את עיקר זמני, כמה מוזר, דווקא ליצירות עצמן. על אף שנראה לי לעיתים כי דווקא הן מנותקות כמעט לגמרי מן ההתרחשויות החברתיות שמסביב. את תערוכתו של יובל יאירי סקרתי בערב פתיחתה פעמיים ומשתי נקודות מבט כה שונות עד שנראה היה לי שאני מבקר בשתי תערוכות שונות.

מבט ראשון - עבודת שיפוץ המוזיאון .

יצירות המופת ונכסי התרבות הנוכחים ברקע עבודות השיפוץ, מהווים עם עוצמתם וערכיהם את מרכזה של כל התרחשות בסביבתם. בדרך הטבע אני מחפש את היצירות הגלויות או נסתרות בעבודות השונות. עבודות השיפוץ לעיתים מבליטות את עוצמתן של היצירות ולעיתים את פגיעותן. בשתי עבודות וידאו שונות עומדות היצירות "הנער מדרום תל אביב" של אוהד מרומי, ופסלו של יצחק דנציגר - נמרוד, במרכזן של העבודות סביבן.
יציבות הפסלים ועמידתם, הכמו נצחית, מהווה ניגוד גמור לעובדים ולעבודה מסביב. סצנות עבודה שקופות וחולפות של התרחשות זמנית ,חסרת נוכחות , ללא חיבור לזמן או מקום ,מבוצעות על ידי אנשים ללא שם וללא שיוך. עם סיום העבודה חוזרות היצירות להיות בעלות הנוכחות הבלעדית במקום כבעבר . בסרט הוידאו בו מוצג פסל הנער מדרום תל אביב הרקע הבלתי נראה עם הפועלים הוא עבודת ענק של דמיין הרסט , כשהקרבה לפועלים גורמת לעבודת המופת להיעלם ברקע של הנער ,הרחוק מההתרחשות ועל כן נוכח ובולט.
אחד הצילומים מציג את ציורו הנודע של רובנס "מות אדוניס" באור מיוחד. הציור גדל המימדים משרה דרך קבע עוצמה על סביבתו. עירומן של הדמויות אף מגביר את הרושם העז מהסצנה הקלאסית. בצילומו של יובל יאירי הציור עטוף בחלקו בניילון תעשייתי שקוף ופשוט, שנועד להגן עליו מהעבודה בסביבתו . בעטיפה חלקית זו נראית היצירה העוצמתית פגיעה, דהויה, מעורטלת וחסרת נוכחות. כיסוי תעשייתי שקוף וחלקי נטל מיצירת המופת את איכויותיה ואת נוכחותה. תיעודו של יובל יאירי מנציח נקודות מבט אלה ואחרות המתייחסות במישרין ובעקיפין ליצירות המופת ולממשק שלהן עם סביבת עבודת השיפוץ. ממשק זמני וחולף .

אתנחתא .

מצאתי את עצמי צופה באחת מעבודות הוידאו של יובל יאירי עם יאן ראוכוורגר. שוחחתי איתו על תחושתי מעוצמת הפסל הניצב ללא ניע ( פסלו של מרומי ) כנגד העראיות, השקיפות, הכפיפות וההתרחשויות הזמניות הקשורות לעבודה מסביבו. יאן הקשיב, זו דרכו, אך דיבר איתי על הדיאלוג שהוא רואה בעבודתו של יאירי עם עולם האמנות . ברקע המתחלף בסרט הוידאו , שדמה לעיתים לרשת המורכבת מנקודות (דמיין הירסט), קוים או משטחים אפלים ראה יאן התכתבות עם עבודות של קופפרמן , עם עבודות של רותקו ועוד. כמה מאמירותיו של יאן הרחיקו אותי מלהביט ולחפש את יצירות האמנות וסביבת המוזיאון הסמוכה לעבודה המתועדת . יצירות האמנות, אם הוצגו בעבודות השונות, התמזגו לתוך הרקע ושקעו לתוכו. לחזית היצירות קפצו באחת אותן דמויות פועלים מטושטשות ושקופות למחצה. עבודת הפועלים והפועלים עצמם, חדלו להיות רקע שקוף וחסר משמעות למוזיאון וליצירותיו. הן הפכו להיות הנושא המרכזי . עולם האמנות והתרבות משמש ליובל יאירי סביבה טבעית, להביט מתוכה על ה"עבודה" ועל העובדים, ולהרהר על משמעות העבודה היומיומית והבסיסית. דווקא ערכים נצחיים הנמצאים ברקע, מחדדים את מחשבותינו על עבודה יומיומית ועל היבטיה השונים. על משמעותן ומקומן בחיינו של עבודה ופעולות "חסרות משמעות". עבודה בעיניו של יובל יאירי היא אותה סדרת מטלות המבוצעת בעמל רב ובמשך זמן רב ומשמעותן נמוגה ונעלמת. אולי לא היתה מעולם. והעובדים ? העובדים הם לעיתים עובדים זרים , פועלי כפיים פשוטים, הם "אנשים אחרים". אולי הם בעצם אנחנו .

 
מבט שני על התערוכה. עבודה .
לא באקראי נקרא שם התערוכה "עבודה" . עבודת השיפוץ והעוסקים בה הם הנושא המרכזי של היצירות. דמויות מטושטשות כמו "נושא הדליים" ופועלים אחרים הן למעשה נושא התערוכה. אנו מורגלים למקד את מבטנו בנושאים החביבים עלינו גם כשלשם כך אנו צופים מבעד לדמויות המהוות עולם ומלואו תוך התעלמות מוחלטת מהן. את דמויות אלה אנו הופכים למטושטשות, ארעיות, שקופות וזמניות. יובל יאירי מקצין את מבטנו על דמויות אלה ועל מעשיהם ומדגיש את נטייתנו להתעלם מהן. להתבונן דרכן. טשטוש זה בסופו של דבר ממקד אותנו באנשים שלמים אלה ובתוחלת עבודתם. ממקד אותנו בעצמנו ובתוחלת עיסוקינו.

קפה של בוקר עם חברים .עם עובדים.
אדם מבוגר וחביב שפגשתי בדרך מקרה בעבר, התקשר אלי יום אחד וסיפר לי כי הוא עובד כשומר במרכז מסחרי הסמוך למקום מגורי. זמן מה אחר כך ניתבתי את הליכת הבוקר לאותו מרכז מסחרי לפגוש אותו. מצאתי את עצמי שותה קפה של בוקר איתו ועם כמה מחבריו, שומרים, פועלי אחזקה וניקיון, מחלקי עיתונים ופועלים שונים. בהם עובדים זרים, עולים חדשים וישראלים . נגלה בפני עולם של אנשים חמים, רגישים, נבונים ובעיקר ממשיים שלא הייתי רגיל בחברתם. מאז, קפה של בוקר בחברה זו הפך אצלי למנהג קבוע אחת לכמה שבועות ( אני אף זוכה להנחת הפועלים הקבועה ממחיר הקפה ). גיליתי כי שיחת בוקר זו ממלאת אותי במטענים של רגישות ומשמעות יותר מפגישותיי המעונבות בהמשך היום. לקראת השעה שבע הפורום מתפזר לעבודות הבוקר ואף אני ממהר למשרדי. קפה בוקר זה מחזיר לתודעתי, עולם שלם של דמויות מטושטשות ושקופות עם מלוא הכבוד שהן ראויות לו . למעשה הכל יחסי. לא משנה מה עיסוקיך היומיומיים, תמיד יהיו ערכים, יצירות מעשים או הישגים שיחסית אליהם גם אתה ועבודתך שקופים, זמניים , חולפים וחסרי משמעות .

הזמנה
אתם מוזמנים איתי לקפה של בוקר . שש ושלושים במרכז המסחרי הסמוך למקום מגוריכם. אין כמו היכרות חמימה עם דמויות שבדרך כלל שקופות לנו כדי להבין את שקיפותנו שלנו . פועלי כל העולם התאחדו.

פנטזיה . עבודה .
לכל שוליה, עובד פשוט, יש רצון שיימצא מישהו אחר, חסר זהות ושקוף אף ממנו שיעשה עבורו את העבודה בעוד הוא מתפנה לחלומותיו. אל תחמיצו את הקישור לסרטון המופלא של וולט דיסני, פנטזיה – פרשנות נוספת לסצנת נושא הדליים המוצגת לעיל (בצילום של יאירי) ולעבודה. לצפייה מומלצת בקטע הדליים מהסרט פנטזיה ליחצו כאן.
 
פרטים על התערוכה ומיקומה