יאן ראוכוורגר : "גם צבע וגם קו צריכים לדעת לשיר."

על תערוכת יחיד.

תערוכת יחיד , אומר יאן, אתה עושה כדי לבדוק עם עצמך ,היכן אתה נמצא  ולאן אתה הולך. זה המקום "לבדוק את הדרך" בעיקר עם עצמך אבל בהחלט גם עם אחרים, הביקורת והבחינה העצמית  נותנים את הכוח הנחוץ כל כך בכדי להמשיך , כך שסיכום עבודה מתרחש בד בבד עם המשכה ועם התחלות חדשות . "אני אף פעם לא מכין תערוכה" , אומר יאן ראוכוורגר , אני מסתכל במה שיש בסטודיו ובעצם זה מה שאני מציג.

על ציורי פסטל .

כשאנחנו מדברים על הפסטל כחומר , מדמה יאן ,שאם רישום הוא מעין מברק , ולצבע שמן יש פוטנציאל שניתן לדמות לכתיבת רומן , אז פסטל עומד באיזשהו מקום בין זה לזה , אפשר לאמר שהוא מעולמו של הסיפור הקצר. באופן טבעי כל אחד רוצה לכתוב רומן עמוק ונרחב . כולם רוצים להיות טולסטוי , דוסטוייבסקי או פלובר. אבל עם הגיל מתברר לדעתו של יאן לאמן למה הוא נועד בכל תקופה ואז גם החומר צריך להתאים לסוג האינפורמציה שיש לו לבטא. ולעיתים סיפור קצר לא נופל מרומן גדול. הבחירה בפסטל לתערוכה זו נולדה מצורך פנימי שלו לבדיקה עצמית . צורך לעצור ולהסתכל . לעיתים בדיקה שלאחר זמן מביאה לתובנות אחרות . אנגר (Ingres) למשל לדברי יאן ,צייר ציורי שמן אקדמיים והיסטוריים , אבל היום אנו אוהבים יותר דווקא את רישומיו ,שבהם הוא עצמו לא ראה חשיבות.

גם צבע וגם קו צריכים לדעת לשיר .

כשאנו מדברים על חובבי האמנות ועל הרוכשים אותה ,מדבר יאן על הצורך לאהוב ולהתרגש מהציור ,רגש זה לא קשור לדבריו לגודל או לחומר , זה קשור לצורך עמוק יותר, צורך שה"יצירה תדבר אליך" .הרוכש צריך לדעת שיש לו מהיצירה אנרגיה מסויימת מהסוג שמקרין טוב . מבחינה זו צריך לדעת לבחור . "ספרים וציורים" הוא אומר "עוזרים לנו להתגבר" , להיות טובים יותר ולחיות עם אמונה ועם תקוה. אמנות זו הדרך שהעולם היומיומי , והעמודים הראשונים בעתון , לא הופכים להיות האמת היחידה . לאמן כמו משורר או צייר יש לדעתו את היכולת לתת לנו את הכח להתגבר ולתת תקוה. משורר לא מדבר כי הוא החליט לעשות זאת , זו בחירה חיצונית לו, הוא בעצם רק כלי . האמנים מלמדים אותנו להתבונן . ללא השפעתם אנו רואים ראייה יומיומית פשטנית בלבד, (בדומה לצפייה במחירים בסופר למשל),אך ראייה החודרת מעבר לכך בהחלט מושפעת מאמנים. יש קשר בין אמנות , שירה ומוזיקה . "גם צבע וגם קו צריכים לדעת לשיר" הוא אומר .והיכולת לשיר היא המאפשרת להם לדעתו להגיע לכל מקום. אפילו לטרגדיות ולדרמות שמחבקות את העולם. החיבור עם העולם הוא מתפקידי האמן . ללא חיבור זה , קוים ומילים הם אינפורמציה בלבד.

האינטואיציה של האמן

לדבריו של יאן יש חשיבות רבה לבחירה בסוג החומר . רק אתו ניתן לבטא את האמירה של האמן. צייר שרוצה לצייר חייב לבחור חומר וגודל . הוא גם צריך להצדיק את בחירותיו . לעיתים מתברר שהבחירות אינן נכונות , החומר מתנגד או שהפורמט לא מתאים . "כשזה קורה לי", הוא אומר "אני מפסיק את העבודה והולך לאמת חדשה שמתגלה". יאן אומר שהוא יודע בדרך כלל לאן הוא הולך אך הוא לא יכול לאמר שהוא מבצע עבודה לפי תוכנית בנויה מראש – "אני לפעמים עשוי לגלות אמת גם בדרך" . האינטואיציה של האמן היא דבר חשוב מאוד . היא גם הכרחית לבחירת החומר והגודל . לפעמים האינטואיציה מטעה אבל הצייר חייב להאמין לאינטואיציה זו.

לאחר סיום פגישתנו ובעודי מהרהר עליה וב"מה שנשאר" מהשיחה, מהקוים ,מהעננים ומהכתמים, מספר צעדים מהגלריה , בגב תחנת האוטובוס הסמוכה כתוב היה שיר (במסגרת פרוייקט "שירה על הדרך" , המצויין , של עריית תל אביב) , שכמו נכתב לסיכום שיחתנו :

מי ישאר . מה ישאר . אולי הרוח על הים .

וישאר העיורון של העיור שנעלם .

וישאר סימן של ים ; חוט דק של קצף מתנוצץ .

וישאר ענן קטן אשר נתפס בראש עץ .

אברהם סוצקובר , מתוך שירים מן היומן 1974 . תרגם מיידיש בנימין הרשב .

רשמתי לעצמי את השיר על פתק , ומאז שבתי וקראתי אותו שוב ושוב . אברהם סוצקובר נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי המשוררים במאה ה-20 .עם מותו לפני כשנה פירסם ברנאר קושנר, שר החוץ הצרפתי, הודעת אבל רשמית של ממשלת צרפת. הפרלמנט בליטא ערך דיון מיוחד וקם לדקת אבל. בהלוויתו השתתף שגריר ליטא בישראל שהספיד אותו ומאמרים גדולים נכתבו עליו ב"לה מונד" וב"ניו יורק טיימס". הוא השתמש בשפה היידיש ותרגום כתביו בעולם זכה להכרה משמעותית בהרבה מההכרה שזכה לה בישראל. אברהם סוצקובר דיבר גם את שפת האמנות ( שפה אחת, כבר אמרנו ) . בשהותו בצרפת היה ידיד קרוב של מרק שאגל , ובשהותו בישראל של אמנים ישראליים רבים.

יאן ראוכוורגר – ציורים בפסטל , גלריה זימאק 17.3.2011-24.4.2011