יוסי ברגר, יליד צרפת 1960, הוא מרצה בכיר במחלקה לצילום ובתוכנית לתואר שני באמנות של "בצלאל". בשנים 2006-2000 שימש ראש המחלקה לצילום בבצלאל. יוסי ברגר הוא גם מרצה במחלקה לאמנות, בית ספר אבני לאמנות ועיצוב, תל-אביב בתערוכה זו יוצגו כ-160 תצלומים בפורמטים שונים, כולם חדשים, שצולמו מ-2007 עד היום במהלך נסיעותיו למקומות שונים בעולם , בהם : תל-אביב, קלן, ברלין, פריז, הוואנה,בריסל, בייג'ין, רומא וסטוקהולם – במהלך הרגיל של היומיום.

בשיחה עם נילי גורן , אומר יוסי ברגר "אין שום דבר מקרי בתערוכה הזאת, שום צירוף מקרים. והכל סיפור – סיפור של קטגוריה, סיפור של זמן, סיפור של דבר, וסיפור של הימצאות: כשאתה נמצא מול דבר ואתה חושב עליו. איש ובית, זה העניין המושגי: הרעיון שאדם נמצא בארכיטקטורה או בטבע ובוחן את מה שהוא רואה. אנחנו לא מעסיקים את עצמנו באופן שוטף באיך הדברים נראים ולמה הם נראים ככה. יש לנו עניינים – הפרוזאיות של היומיום. אני מסתכל על הדברים ועל ההתארגנות שלהם. אני לא מנסה לשקף, באופן אובייקטיביסטי, כאילו מראָה. הדבר מתואר מהמקום האישי שלי, הפיזי, של הגוף והחושים, והאינטלקטואלי: הדבר של המחשבה מול הדברים של העולם "

התצלומים בתערוכה – בהם נופים, מבנים, חללים, חפצים, אנשים – מספרים סיפור של הימצאות מול דבר, הדברים הבסיסיים שמהווים את תשתית הסביבה האנושית. הם מדויקים ומחושבים, מנוסחים בשפה פורמלית קלאסית, פיקטוריאלית ורגשית, והצטברותם מייצרת מודל מושגי כללי של סיפור חיים ועולם. יחסי הזמן והחלל נבנים באמצעות אור וחושפים מצבים שיש בהם שיא של מפגש, של מגע, ראייה והבנה, של הדבר כשלעצמו ושל מקומו היחסי מול שאר הדברים. המבט הישיר והיומיומי מבטא חיפוש אחר אירוע על-זמני, אידיאי ונשגב. האירועים כולם, שהם פרגמנטים של מציאות, מרכיבים סיפור שמהווה מודל למפגש חדש עם אלמנטים של טבע ותרבות – מפגש ערכי וחושני, שמכיל היבטים אישיים, חברתיים ופוליטיים.

החלל בעבודותיו של יוסי ברגר – בניגוד לזה שמצפים מן הצילום לשקף – אינו מבקש לתעד מקום, ועם זאת הוא חף מאפקטים של המחשת "אחרותו" או "מופשטותו"; החלל הזה הוא קודם כל התחקות ומעקב אחר תנועה בעולם, שמפעם לפעם לוכדת דימוי בהיר, כזה שנראה בחדוּת, בתחביר מעשי, כמעט פורמליסטי. המערכים של ניגודי אור וחושך, של צורות רבועות שהופכות למקורות בוהק, של דימויי דרכים ומנהרות אפלות, מערים אל עורקי העבודות נימות סימבוליסטיות ורומנטיות, אפילו סממנים רוחניים. אלא שבהכלאה הזאת בין הסימבוליסטי לפורמליסטי ובין הרומנטי לרציונלי, הראשון תמיד כבוש בשני, מותנה בו, קיים כאפשרות מנטלית בלי כל הוכחה או אחיזה של ממש בעולם. אחד מתווי ההיכר המובהקים של הצילום של ברגר הוא יכולתו לדלות ולבודד מן העולם יסודות הנחווים כעקרוניים בלי שיגררו אחריהם סרחי עודף סמליים.

יוסי ברגר הוא זוכה פרס קרן נתן גוטסדינר לאמנות ישראלית לשנת 1996 .

התערוכה תוצג החל מ-24.2.2011