אפרט.ארט נפתחה בספטמבר האחרון בפלורנטין , כגלריה אחרת, או חלל המשלב בית ואומנות , ובוחן את הגבולות בינהם. בינתיים נערכו במקום מספר תערוכות שזכו לעניין רב והגלריה פותחת ב-4.1.2010 בסדרה בת שלוש תערוכות אומנות קבוצתיות . התערוכות המתוכננות :

חלק 1 - היכן? :  (פתיחה ביום שני 04.01.10 20:00)

מציגים :יונתן הירשפלד(מצורף בהמשך מאמרו על התערוכה ), נדיה עדינה רוז, אמן זבל, אליהו דינר, יניב וייסה, מרינה בן צבי, אורנה מרטון, חנה גולדברג, רות שרייבר, רותם ריטוב, אלעד ג'רופי.

היכן? בוחנת  את ההסתכלות העכשוית על המציאות, מהן ההשפעות הסביבתיות והתרבותיות וכיצד הן באות לידי ביטוי בטכניקה ובנרטיב.

חלק 2 - מה? :  (פתיחה ביום שני 01.02.10 20:00)

יוחנן הריסון, רינה מועלם, אהוד שחורי, שרון רשב"ם, שרה מרקוסון, חגית כרמלי, רונית ביגל, נדיה עדינה רוז, רונית בינדר, יוסף סעדון, פרידה שטיינברגר, דליה זרחיה, נאוה רון.

מה? בוחנת את נושא הייצוג, התוכן והחומר. 

חלק 3 - מי? :  (פתיחה ביום שני 01.03.10 20:00)

אמיר פולק, רועי דרסטין, זאב איילון, מור לב ארי, כנרת לוי ורמי סלומון, חנה גולדברג, נדיה עדינה רוז, אלי וסרמן - 106Boom, מיכל בן זאב, יוסף סעדון, נעמה אהרונסון.

מי? בוחנת את האדם. מי אנחנו? מהו המודל האנושי וכיצד מיוצגת דמות האדם.

את התערוכות אוצרת רותם ריטוב .

על התערכה הראשונה – היכן ? , כותב יונתן הירשפלד :  

די-קו  2010            מאת יונתן הירשפלד

יש משהו מטעה במבע העשיר, המגוון, הצבעוני, העז, והעליז של שנות האלפיים שהרי הוא תולדה של השקפה קודרת ביותר על האדם והאמנות. דווקא האמנות שהאמינה באדם הקשתה עליו: המודרניזם העמיד מבע סתום, תפל, מופשט, שתבע מבט רגיש פרשני ומיומן, מבט של סובייקט.(1.סונטאג) התרבות היוונית שהאמינה באידאה של האדם העמידה את האמנות הטראגית.(2.ניטשה) וכך הלאה.

 דווקא הזלזול באדם והיחס אליו כאל "המון" ייצר את תרבות הגלדיאטורים הרומית, לחם ושעשועים, הוליווד, תוכניות הבידור בפריים טיים. יש כאן היפוך.

יש משהו מטעה באמנות שלנו כאן ועכשיו שנראית כמזנבת אחרי התרבות הפופולרית (אלי פטל מצייר את דודו טופז, דוד עדיקא מצלם את מירי בוהדנה כדוגמאות בולטות), נראית צעקנית, מופקת, "קליפית", תעשייתית, בורגנית, שבעה (אלי גור אריה,סגלית לנדאו, יהודית סספורטס כדוגמאות בולטות)- בעולם שבו יש "עופרת יצוקה",משבר כלכלי,מכירת אדמות מדינה. יש כאן היפוך.

בקצרה, ובאיזמל מנתחים, אני מבקש להציע קריאה של ההיפוך הזה. (זאת עוד לפני שאמרתי כי עצם המבט על הקבוצה הזאת של אמנים שמניתי ולא על אחרת מייצרת אשליה אופטית בקשר לשדה-אבל זה לטקסט אחר). הצעתי היא ההצגה של הדיקונסטרוקציה כאסטרטגיה ליצירת משמעות. אחרי הקדמה קטנה,אציג אותה בקצרה, וכשלב שני אבקש להדגים את פעולתה-את השלב השלישי-עושה התערוכה.

הדיקונסטרוקציה כפי שעוצבה ע"י דרידה הנשען על פול דה- מאן (3. זאב לוי) היא יורשתו של הסטרוקטורליזם ושל צאציו הרבים לפחות במובן המובהק הבא: היא מושתת על פסימיזם תרבותי מוחלט העדר האמונה באדם, בסולמות התיעדוף של התרבות ובהיתכנות השפה (4.גור זאב)-ועל כן הטלת האחריות המוסרית של הטקסט (וכאן מובלעת ההנחה הסמיוטית: "הכל טקסט") לא על הכותב (האותר) אלא על הקורא -שמעכשיו מתבקש לא לקרוא משמעויות החוצה מהטקסט אלא לקרוא משמעויות פנימה לתוכו.

וכך, מתחילים אמנים לאט לאט, ליצור משמעויות לא בעזרת "מטאפורות" ו"הזרות" חדשות, אלא ע"י ייצוג מחדש של דימויים מוכרים וקיימים שעצם (ואופן) ייצוגם מחדש חותר מני ובי תחתם, וקורא לתוכם תכנים לעיתים אישיים אוטוביוגראפיים לעיתים פוליטיים הפוכים למקור.

זוהי טכניקה עתיקה כמובן, אבל כזו שנולדה מחדש בעידן שלנו: כשחנה גולדברג  מציירת מחדש את השור השחוט של רמברנדט שכעת מקפל בתוכו גם את השור השחוט של סוטין היא מציגה אותו אבל כוקסט אותו ביוגראפי מקומי. כשאמיר פולק משתמש ב"ארנב" "גולגולת" ו"דיוקן" בדימוי אחד הוא תמנון רב זרועות שמתחיל בבאגס באני ובארנב של פליי בוי ונמשך בארנב שבויס הסביר לו אמנות ובגולגולות מאינספור ציורים-כך הופך הדימוי שלו ל"סופר אימאג'",המתקיים כסינפסה, כצומת מפגש, בין שדות סמנטיים רחוקים ומהדהדים.

ועל כן, עומד לו הצופה באומנות ישראלית עכשווית מול דימויים שהוא מכיר מהטלוויזיה\אם טי וי \ בידור\קומקיס\אנימציה\פורנוגרפיה\ ש"ניכתבו" או  "שוכתבו" מחדש על מנת לשאת תכנים חתרניים להם עצמם. וזאת בתוך מציאות ששוב אין בה גבוה נמוך (כאמור למונה ליזה –שפם והאסלה-במוזיאון) אין בה עיקר ותפל, קדוש וטמא, נשגב וטראש, מלאכים וחיות.

אפס, גם זאת, איננו כך, אלא למראית עין.(5)

יונתן הירשפלד

הערות

1. סוזאן סונטאג "מחשבות על צילום" (עם עובד\ת"א\2001)עמ' 152. הצילום קל יותר למתבונן ביחס לתובענות של הציור המודרניסטי וכו

2. ניטשה ב"הולדת הטראגדיה מתוך המוזיקה" (שוקן,ת"א 1985): היוונים הטראגיים כמחבקים של החיים האמיתיים.

3."הרמנויטיקה"\זאב לוי\ ספרית הפועלים\ת"א 1986 לוי מציג את הקשר דרידה-דה מאן כקריטי: בדיוק בשל הסיבות המובאות לעיל.

4. "אין לאדם כל "מהות" או "אפשרויות" ו צרכים" "מדוכאים" ו "מתופעלים", שחקירה נאותה יכולה לחשוף אותם כנגד כל הנסיבות ולהציג בשמם את תביעת השחרור והמהפכה. האדם בתורת אינדיוידואל אוטונומי רציונלי,השואף לחירות ולאמת, אינו אלא מוצר ממוצריו של שיח, המפיק אותו כמו מוצרים אחרים,שיח שעליו אין ל"אדם", בעלות ושליטה ..." וכו וכו

בתוך: אילן גור זאב\ אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם\ הוצ' מאגנס\ ירושלים, תשנ"ז

5. מתייחס לקפקא "גזרי עצים בשלג", כמובן.

גלריה Apart.Art

ימי ב', ה' 17:00-20:00

ימי ו' 10:30-14:00

*ניתן לתאם ביקור במועדים אחרים

רח' השוק 42, פלורנטין, תל אביב

077-550-1217