הניו יורק טיימס ציין ב-15.5.09 , 29 אתרי תרבות העשויים לשנות את דרך ההתבוננות ואת צורת המחשבה .בין אתרי תרבות אלה צויין מוזיאון על התפר (בהמשך סקירתו  של האוצר רפי אתגר על התערוכה אדם אדמה המוצגת עתה) בירושלים . המגאזין בחר כדבריו 29 אתרי תרבות  TWENTY-NINE PLACES THAT WILL OPEN YOUR EYES AND BLOW YOUR MIND. אתרים שכדבריו "that can change the way we see and the way we think." עוד על כתבתו של הניו יורק טיימס בקישור – ניו יורק טיימס.

על התערוכה אדם , אדמה ,המוצגת מתאריך 14.5.09 ,תערוכת אומנות קבוצתית רבת עוצמה הבוחנת, מנקודת מוצא סוציו-פוליטית, את המפגש המורכב בין אדמה למדינה ובין האדם לטבע , סקירתו של אוצר התערוכה ,רפי אתגר : 

אני ניצב אל מול האור שֶכָּבָה 

התערוכה אדם אדמה היא דיון המבוסס על היבטים מגוונים של הבחנות ועמדות, של אמונות, אידיאולוגיות ונקודות מוצא חברתיות, פוליטיות וכלכליות, הבוחנות את המפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע. התערוכה אינה מתבססת על קריאה רומנטית, המפרשת את המרחב והטבע כקודמים להתערבותו המעצבת של האדם, כי אם מציעה קריאה ביקורתית, המניחה שהמפגש ביניהם הוא מראָה לתופעות רחבות יותר. במראה זו משתקף משבר היחסים בין האדם לסביבה, המתבטא בהזנחה, כיבוש והחלשה. 

עבודות האמנות בתערוכה ואסופת המאמרים שבקטלוג שלפניכם ינסו לגעת במשבר זה ובכשל האידיאולוגי שהביא להיווצרותו. להדגשה מיוחדת זוכה כאן הדיון האקולוגי, המתפרש כשיח ביקורתי-חברתי שבו אפשר לקרוא את הכוחות הפוליטיים והאינטרסים הכלכליים המביאים לניכוס המרחב. 

באמצעות קשת רחבה של יצירות מַתווה התערוכה את גבולותיו של מרחב שחלים עליו ערכי טבע ונוף ואת גבולותיו של מרחב סובייקטיבי, המכיל את הסביבה הבנויה. 

הדיון לא יתעכב אפוא רק על נקודת הנתק בין האדם לטבע, אלא גם על התגלמות המרחב המסוכסך המשותף הנטוע עמוק בין טבע לתרבות, בין הפרטי לציבורי, בין הלוקאלי לגלובלי. הקשר הקיים מאז ומעולם בין האדם לסביבתו הוא גם המהות המחברת אותו אל נוף חייו ומשמשת לו ראי אל עצמו. קשר זה משלים את עולמו מן החוץ פנימה, ולהיפך; זהו חיבור המעניק לו את משמעות חייו הפיסית והרוחנית. 

בריאתו של האדם מתוארת בספר בראשית בסמוך לבריאתו של הטבע. לאחר שהפיח האל רוח חיים באפו של האדם, הוא מתפנה לתאר את הסביבה אשר ברא למענו: 

"וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע יהוה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח יהוה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגַּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ז-ט). כידוע, לא כך סבר צ'רלס דרווין - והעולם בעקבותיו. דרווין, שטען כי עולם החי ועולם הצומח פועלים על פי עקרון הברירה הטבעית, הניח למעשה ביסוד תורתו את החוק האומר כי החזק שורד ואילו החלש נכחד. דרווין הבהיר לנו עד כמה הסתגלותנו אל הסביבה הטבעית הכרחית לקיומנו. לעומת זאת יכולים מעשיו החריגים של האדם לחולל תופעות שתשפענה על קיום העולם ועתידו. 

האם ייאלץ האדם לשוב אל נופי הגיהינום, מתייסר בחטאיו ומתיירא אל מול איתני הטבע? כפי שמתאר דנטה אליגיירי בקומדיה האלוהית: 

אני ניצב אל מול האור שֶׁכָּבָה,
שואג כמו הים,
נסער בסופת הרוחות המשתוללות.
מתערבל בנצחיותו של הגיהינום. 

 כיום ניצב העולם מול מעצמות כלכליות המתנהלות בצל אינטרסים של שווקים גלובליים וממריצות תעשיות עתירות-פסולת, המזהמות את הקרקע, המים והאוויר שסביבנו. זהו מעגל סגור של עושר, המאיץ את מפגעי הסביבה ואינו מאפשר את תיקון הנזק האקולוגי המצטבר. טיעון קשה זה, המאשים את האנושות ביצירת התהליך, הוא גם הפֶּתח שיאפשר לה, ביודעהּ את אשמתה, להחזיר את הגלגל אחורנית. 

"בנאום השבעתו אמר הנשיא קנדי: 'אל תשאל מה יכולה ארצך לעשות למענך; שאל מה יכול אתה לעשות למען ארצך'. האמירה הפַּטרנַליסטית 'מה יכולה ארצך לעשות למענך' מרמזת על כך שהשלטון הוא הפטרון והאזרח הוא בן חסותו; השלטון הוא אדון או אל, והאזרח הוא משרתו או חסידו. האדם החופשי לא ישאל מה יכולה ארצו לעשות למענו, ולא מה יכול הוא לעשות למענה, אלא: מה יכולים אני וחברַי האזרחים לעשות באמצעות השלטון כדי להשיג את שאיפותינו ומטרותינו, להגן על חירותנו ולשמור על ריבונותנו. ריכוז השלטון בידי יחיד או יחידים הוא האיוּם הגדול ביותר על החופש והחירות". 

כיום אנו עדים לעוצמת ביטויו הפוליטי ועליית כוחו של ההון. המושגים הנעלים "האומה", "האזרח החופשי", "זכויות הפרט" ו"השוויון בפני החוק" הסתירו את המציאות העגומה של התרכזות ההון בידי מעטים ואת נסיונותיה של החברה הקפיטליסטית לנצל את סביבתה, הטבעית והחברתית. 

השפעתם של הכוחות האינטרסנטיים הללו, שאינם נרתעים מזיהום האטמוספירה והמים, מהשמדת היערות והרס הקרקע באמצעות חומרים רעילים, נותנת את אותותיה בהתפתחות המינים ובקיומו של האדם. הפרת האיזון בין הגזים באטמוספירה עקב שריפה לא מרוסנת וחסרת אחריות של מיני דלק מתכַּלים בשימושו של האדם מאיימת על אקלימו של העולם כולו. אנו למֵדים כי "בעשור האחרון לבדו עלתה הטמפרטורה הממוצעת בעולם במהירות שחוללה תופעות הרות אסון, כמו שטפונות וגלי חום שפגעו באוכלוסיות רגישות. השיעור המסוכן של פסולת רדיואקטיבית המצטבר בתוך גופים חיים הוא איוּם על בריאותם ועל מטענם הגנטי של כמעט כל היצורים החיים. אלו הן רק דוגמאות אחדות לזיהום המתמשך, המסַכּן את איכותן הביולוגית של צורות החיים המתקדמות ושל האדם בכללן". 

האנאורגני, הסינתטי והמורכב מחליפים את האורגני, הטבעי והפשוט. חומרים כמו פלסטיק ובטון נוטים להשתלט על כל מקטע של הטבע. תעשיית המזון להמונים הופכת את החווה החקלאית המסורתית למפעל המבוסס על בקרה כימית ומכאניזציה נרחבת ועיוורת, לרוב תוך התעלמות מוחלטת מן הסביבה הטבעית באזור ומהסיכון של גרימת נזק בלתי-הפיך לקרקע. 

שינויים אלה משפיעים עלינו בכל מישורי החיים. בערים הגדולות, המאוכלסות בהמוני בני-אדם, קיים צורך להעסיק, להאכיל ולהסיע מיליוני אנשים, ובכך מתחזקות הנטייה הריכוזית, הטוטליטריות ושליטת הביורוקרטיות בקפיטליזם התעשייתי המודרני. קנה-המידה הביורוקרטי, המבוסס על ממדי-ענק עירוניים ועל ארגון ההמון, בא על מקומו של קנה-המידה האנושי. החיים הופכים למונוטוניה הומוגנית ומשוכפלת של המנגנונים השולטים בהם והמכַוונים אותם; מבחינה אקולוגית מבטלים הניצול והמניפולציה הבורגניים את הישגי התפתחותו של האדם בסביבתו האורגנית. 

החברה הקיימת מפרקת את הפירמידה הבּיוֹטית שהקימה האנושות לאורך ההיסטוריה, בהחליפהּ את הקשרים הפשוטים בין אדם לטבע ביחסים אקולוגיים מורכבים, המחזירים באיטיות את הביוספֶרה לאחור, למצב שבו תוכל לקיים רק צורות חיים פשוטות יותר. אם יימשך היפוך גורלי זה של התהליך האבולוציוני, לא תהא זו השערה דמיונית אם נניח כי התנאים המוקדמים שאיפשרו את קיומן של צורות החיים המפותחות יותר ייהרסו ללא תקנה, וכדור הארץ יישאר חסר יכולת לקיים את המין האנושי ואת המינים אשר סביבו. בשלב זה נשאלת השאלה במה יכולים אנו, כפרטים וכחברה, לפעול על מנת לתרום לעצירתן של תופעות מדאיגות אלו?  

רפי אתגר,
אוצר התערוכה