אנשים בעמק

לניר מחלק את חייו בין צילום עיתונות לאמנות. בתערוכת צילום בכברי מציג לניר סדרה דומה  לסדרה שהציג לפני עשור. אלא שהפעם חלו שינויים משמעותיים באורח החיים בקיבוץ באיזור שער העמקים, בחיי השיתוף והשוויון וצורת החיים השתנתה. לניר בודק את נראות השינויים בדיוקנאות חברי קיבוצו, כחלק מחקר הזהות הישראלית דרך קהילות חברתיות מוגדרות ותת-קבוצות שלה. הפעם הצטרפו גם צילומי עובדים זרים העובדים בקיבוץ, יהודים וערבים. "לאורך שנים אני חוקר את הזהות הישראלית דרך קהילות חברתיות מוגדרות ותת-קבוצות שלה: "עולים חדשים", "האנשים בקבוץ", "נערים בפנימייה דתית ובתיכון קיבוצי", "עובדי מטבח", "פועלים בתעשיית המתכת" ולאחרונה "אסירים". בתערוכה בכברי מציג לניר סדרת צילום  שצולמה ברובה ב- 2012. לניר חזר לצלם את חברי הקיבוץ ותושביו כמו שעשה זאת לפני עשור. הפעם הצטרפו גם צילומי "עובדים זרים" שמתפרנסים בקיבוץ, יהודים וערבים. אחרי עשור לשינויים משמעותיים באורחות החיים הקיבוציים, בחיי השיתוף והשוויון ומעבר לצורת חיים אחרת. מנסה לניר לבדוק האם חלו שינויים ויזואליים בקהילה הקיבוצית, בדמויות ובפרטים המתלווים להם, ומציב את סימני השאלה האלה בפני הצופה המתבונן. נשאלת השאלה, מה מוביל אמן לתעד את האנשים סביבו? לניר שייך לקבוצת אמנים שבחרו לתעד את חייהם או חיי האחרים בעזרת צילומי דיוקן. מה שמייחד את צילומיו של לניר הוא תיעוד החברה הקיבוצית שנעלמת מהנוף הישראלי בנראות שהייתה מוכרת כמראה "הקיבוצניק", וכיום היא מקבלת פנים אחרות.

תיעוד חברי הקיבוץ החל לדבריו עם צילום ותיקי הקיבוץ. "מהפחד שהדור הולך ונעלם וגם מתוך הרצון שלי לא לשכוח ולהשאיר סימן", ומוסיף: "אלה היו חברי קיבוץ קשישים שהחיים לשו וחרטו על פניהם סימנים כמו בחומר. הפנים, העמידה, המבטים, הקמטים, כל אלה מספרים על חיים ארוכים ומלאי תוכן. הם אינם אנשים מפלסטיק כמו בצילומי חתונה או באלבומים משפחתיים". - "יתכן וצילומים אלה יהיו נקודת ציון - תיעוד דוקומנטרי היסטורי של אנשים בתנועה הקיבוצית, ואולי גם במדינת ישראל. האם האנשים יראו כך גם בעתיד? בלבושם, בהופעתם החיצונית, בהתנהגותם ? זהו סימן שאלה גדול עבורי, שאותו אני מנסה לבחון". לניר מצלם/מתעד/חוקר באמצעות המצלמה את האיקונוגרפיה של האנשים בקיבוץ. מקטלג ממיין, ונע בין התיעודי לטיפולוגי.

לניר גיבש במשך השנים שפת צילום שחור-לבן, שדורשת כמו בעבר פיתוח פילם, בחירה במצב אנלוגי, ידני, ואסתטיקה מפעם. הקלות הבלתי נסבלת של המצלמות הדיגיטליות מאפשרות לכל אדם להיות צלם. ובקלות גם ליפול לקלישאות בצילום. לניר בחר בדרך הארוכה של מחקר אנתרופולוגי  צילומי שכבר כמעט לא נראה במקומותינו. בראיונות עיתונאים בעבר דיבר לניר על השפעתם של שני הצלמים האמריקאים- דיאן ארבוז, וארווינג פן, שניהם יצרו נוסחי צילום מובהקים. גם לניר הצליח בכך. ארבוז שפעלה במחצית ראשונה של המאה הקודמת ניסחה צילום ישיר חושפני ומטריד בעיקר של   אנשים חריגים בחברה. רגישותה וישירות  מבטה על "האחר", השימוש במרחבי השחור- לבן, האור, הקומפוזיציות,  כל אלה  אכן השפיעו על לניר.

הגלריה השיתופית בכברי הפתיחה תתקיים בשבת, 9/3/13, בשעה 13.00
נעילה: שבת, 6/4/13
אוצרת: דרורה דקל

שיח גלריה יתקיים בשבת נעילת התערוכה,
6/4/13 בשעה 13.00