בעז נוי יוצא לצייר את חדרי הסטודיו של חבריו האמנים ובכך טווה ומנציח את דמותם דרך חלל, חפצים, עבודות ונסיבות. בעבודותיו, בוחר בעז נוי לתחום את התבוננות הצופה לכדי חור הצצה שרירותי של משקפת, ולהציג את הסטודיו של האמן כסט תיאטרון שבו הוא משמש כשחקן.

בעז נוי הוא צייר. נאמן למסורת הציור הקלאסי הוא מחפש נושאים ולאו דווקא דרכי הבעה. בבואו לעשות זאת יוצא נוי מהסטודיו שלו עצמו והולך לבקר את חבריו האמנים. חמוש בסקרנות, פלטת צבעים, בגדי עבודה, סמרטוטים, פיגמנטים ומכחולים הוא בוחר זווית ראיה ומתמקם. החדירה להיכלם ונוכחותם של האמנים בסביבת הצייר מעניקות לו השראה, מועקה ואתגר המספיקים לו כדי לצייר. 
כמו פרוסט וג'ויס המפיקים את דמויותיהם הספרותיות מתיאור מפורט של נסיבות, חלל וחפצים, כך גם נוי בציוריו. בבואו לצייר את מרחב הפעולה של חבריו האמנים הוא לוכד את דמויותיהם. האור, הצל, הסדר, הקירות, הבלגן, העומס והריק ובעיקר העבודות בתהליך יצירתן, מאפיינים את האמנים הנעדרים מהפריים.

לאיריס סינטרה, שחר סיון, אילן דותן, איה גורדון-נוי, סבינה מנדל, שירה ניצן-חדד ועידו מרקוס שפה אמנותית משלהם. בציירו את מקום העבודה שלהם הוא למעשה פולש ושואל את ההארה, המגע והצבע שלהם. כדי לדייק בניסוח אמנותם הוא אף משתמש במכחולים ופלטת הצבעים שלהם והמפגש הטעון ממילא בין האמן לנושא אמנותו הופך במקרה זה לנפיץ. כי כאשר נוי מתבונן על מנת להנציח הוא גם מודע  ומוטרד מיכולתם ומהשגיהם של חבריו – ער להבדלים וקשוב לעצמו.

האנרגיה, שפע האור, השפה האקספרסיבית, מנעד הצבעים שבין התכלת לשחור, ריבוי הכסאות  והקו הרגיש והמיומן הם ממאפייני סגנונו של נוי. סגנון, השואב את השראתו מקלאפיש, קובנר וראוכוורגר המקומיים ומדיבנקורן, טיבוד ומאטיס הזרים. כך שבבואו לתאר את האחרים הוא מטמיע את עצמו באישיותם, משאיר חותם באמנותם. נוי מיטיב להביע את המתח של האמן בשדות זרים מעין ארס ארס פואטיקה של מעשה האמנות. דווקא בדבקותו בציור הוא הופך לאוונגארד. 

 
פתיחה: רביעי, 21.12.11 שעה 20:00
שיח גלריה: יום שבת ה14.01.12 בשעה 11:00

נעילה: 22.01.12

כתובת רח' שמעון הצדיק 16, יפו, 68024
שעות פתיחה ב'–ה' 10:00 – 17:00 ; ו' 10:00 – 14:00
טלפון 495-6981 (077