שלוש עבודות הווידיאו של דפנה שלום, "ימים נוראים: טרילוגיה", נקשרות לפרק הזמן של חודש הרחמים, אלול, ומרכיבות את המיצב המוצג בתערוכה הנוכחית. הטרילוגיה, המתייחסת לראשיתו ולנעילתו של לוח השנה היהודי, מציעה קריאה רחבה של ממד הזמן החולף, ובתוך כך בוחנת פוליטיקה של זהויות בשפה המתיכה יחדיו ממד טקסטואלי וממד חזותי.
בכל אחת משלוש העבודות נוכח מרחב של התרחשות שונה מבחינת המיקום הגיאוגרפי, סיפור המעשה והדמויות המצולמות. עם זאת, העבודות קשורות בתכניהן, ובכל אחת מהן חוזרים ונשנים כהד מאפיינים דומים, לצד תכונותיהן הייחודיות והעצמאיות. בכולן ניכר העיסוק במאבק אנושי-חייתי ובהישרדות קיומית בסיסית. הרעיונות באים לידי ביטוי באמצעות דימויים חזותיים כגון רפרטואר תלבושות, צבעי הסוואה צבאיים וכוריאוגרפיה של אמנות לחימה, או באופן מטפורי, באמצעות "צבא הדבורים" ומערכת היחסים בינן, כנתינים, לבין המלכה. ההיבט המיליטריסטי הקיים בעבודות מרמז על עיסוק בערכים של שליטה, כיבוש וניצחון – בזיקה למציאות הפוליטית, התרבותית והלאומית המקומית, כמו גם לנושא המגדרי ולמאבקי המינים. בשלוש העבודות קיימת חקירה של אופני הזמן החולף, וכן נוכחת בהן חתירה לסימון מרחב של זמן לתהייה ולתעייה בהתייחס למנעד רגשות המתאפיינים במתחים בין מסורתיות ומודרניות, חייתיות ואנושיות, גשמיות ורוחניות.
