מותה הפתאומי של אחותה הבוגרת של אורנה שבועיים אחרי בת המצווה שלה, מהווים רקע והלב של התערוכה "עננה". בביתה לא נהגו לדבר על האחות המתה, ולא נתנו מקום לכאב, לכעס ולפחדים. הוריה בחרו להמשיך בחיים הלאה, ולנסות להתגבר על הכול בעזרת חיוך. לאורך השנים חשה בן-עמי כי עליה לשמש פה לילדים ממשפחות שכולות – כל אותם ילדים שלצד האח או האחות שאיבדו אבדו להם גם הוריהם, אשר השקיעו עצמם במאבק להמשיך את החיים בצל האובדן. העבודה עם הברזל, והמאבק לריכוכו, משולים בעיני האמנית למאבק בחיים. הברזל שממנו בונים אנדרטאות הוא חומר שיודע לשמר זיכרונות, והחפצים שהיא מפסלת מספרים סיפורים אנושיים. במוקד התערוכה ניצבת עוגת יום הולדת מעוכה, שבמרכזה נר נשמה, המכביד עליה וקורע אותה לגזרים.

הברזל החשוף והחלוד שממנו מורכבים הפסלים בתערוכה אינו מתחנף לעיניו של הצופה. ההקשרים המיידיים שהוא נושא עימו קושרים אותו מצד אחד לאדמה שממנה הוא מגיע, ומן הצד האחר לתעשייה שבה הוא משמש. העבודות, שחלקן נוצרו במיוחד לצורך תערוכה זו, מאגדות היבטים ויזואליים-אישיים, אך בחלקן אפשר למצוא גם עיסוק בחומר כמבטא נושאים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים. פסלים אחדים מתקשרים לסוגיות מן העבר, או לנושאים מתחום החוויה או הפנטזיה, אך אפשר למצוא גם עבודות אחרות, העוסקות בעניינים לוקאליים – פיזיים וקונקרטיים – מחייה של האמנית. ובסופו של דבר, כל אחד מהפסלים הוא בעת ובעונה אחת עבודה אישית וגם הצעה לנקודת מבט שונה, ביקורתית, בשאלות הנוגעות לאנושי ולחברתי, ומבטאות את התרבות וההיסטוריה של המקום שבו אנו חיים.