מקדמת עדן שימשה דמות האישה כהשראה ליוצרים: סופרים, משוררים, מלחינים וציירים. המדונה הטהורה, האישה הנחשקת, היפיפיה הבלתי מושגת והמשרתת הנאמנה – כל דמות מצאה את תפקידה החל מימי הביניים ועד לאחר התקופה הרומנטית. דימוי האישה כפנטזיה אידיאלית, המשועבדת לגבר שהעניק טעם לחייה, כבר מזמן נשאר בתחומי ההיסטוריה בחברות תרבותיות הנהורות. כפי שהאישה נחשבה פעם, גם בפני החוק, כרכוש ה"בעל", כך היא שימשה באמנות כחפץ. דמותה שירתה תפקיד באמנות אבל מיעטו לספר לנו משהו על האדם או לתת לנו הצצה לרגשותיה של אותה הדמות. אמנות גבוהה נחשבה לשיייכת למגזר הגברי. הם בלבד נחשבו מסוגלים מבחינה אינטלקטואלית לדון ברצינות בנושאים הפילוסופיים שבוטאו בציור. רק להם היה הידע העמוק לכך.
כאן מציגות תשע אמניות העובדות ביחד בסדנת ההדפס המנוהל על-ידי המייסטר דן קריגר בבית מאירהוף בתל אביב. הכרתי את סביבת עבודתן וראיתי את ההדפסים מתחילת העבודה, בחלקן בגישושים הראשוניים וההתלבטויות עם הקונצפט וצורת הביצוע. חברות הקבוצה עיבדו את הנושא "אישה", כל אחת בדרכה, כאשר היא מעבירה את הרציונאל האישי שלה לעבודה דרך המסננים האישיים של עצמה ומגיעה לסינטזה של הרעיון. הטיבו האמניות להביע רגשותיהן לגבי קשת רחבה של נושאים הקשורים לחיי האישה: החל מהריון ולידה, דרך געגועים לאהוב שאיננו עוד, עבור לחיי מסירות כאשת איש ואם המשפחה ועד לאבל על אובדן אדם יקר, יגון עמוק וזקנה.
