תחילה היה נוף הארץ ביצירתו של אברהם אופק תיעוד ישיר, לירי ומחוספס גם יחד אחר–כך הופיע בעיקר חסר אפיונים ספציפיים — רקע לנושא הציור בסוף חייו חזר הנוף הממשי לתפוס מקום חשוב ביצירותיו, הפעם בדמותה של ירושלים, שנופיה מתמזגים בהיבטים משפחתיים ואישיים של שכול ותחושת קץ. נופים רבים של אופק ספוגים בתחושה של זרות, בדידות וגעגועים לעיר הולדתו סופיה. תערוכה זו עוקבת אחר הנופים השונים שצייר אופק ומתמקדת בנופי שנות ה– 50 שצייר וביחסים בינם לבין אלה שיצר סמוך למותו בסוף שנות ה– 80.
