דניל גרטמן- שלג ירוק, בגלריה רוזנפלד

דניל גרטמן  חושף את עבודותיו בתערוכת היחיד "שלג ירוק", שנקראת כשם אחת מעבודותיו.

גרטמן הינו צייר שנולד באוקראינה והיגר לישראל ב-1991, ששדה האמנות

הישראלי התקשה עד כה לקבלו באופן מלא.

יצירתו של גרטמן  מציגה ביטוי ציורי שונה מהמקובל פה, יצירתו אינה מתאפיינת בסגנון אחיד, אלא חושפת מגוון סגנונות ציור ייחודיים. החפצים, הדמויות והנופים השגורים והמוכרים ביותר במציאות הישראלית, עוטים בעבודותיו ממד אחר. הנִראוּת שלהם קשה, מנוכרת ומורכבת יותר, והם משדרים תחושה של כוח, ובד בבד נופך של מסתורין ושל אי-ודאות.

לא ברור היכן בדיוק הם מתקיימים: האם בדמיון או אולי במציאות, בעבר, בהווה או בעתיד,  בישראל או ברוסיה.

בתערוכה מוצגות ארבע קבוצות עבודות עיקריות.

בראשונה, ניתן לראות דימויים אנושיים, שמצוירים לרוב בגוונים בוהקים שונים ובגוונים פסטלים, שיכולים היו להיות מתאימים לתיאור פריחה או אביב, אך כאן הם מתארים דמויות שונות הנמצאות כמעט תמיד לבד, או מספר דמויות שאינן מקיימות ביניהן כל יחסי גומלין. העבודות משדרות תחושה של מעטה, של משהו שביר, העלול בכל רגע להיסדק ולחשוף דימוי אחר תחתיו.

בקבוצה השנייה מוצגת סדרת רישומי אקוורל, שבהם מתואר החורף האחרון ברחוב אבן  גבירול, והם מתייחסים בעיקר לדמויות שוליים, ובראשם לחסרי בית ולאלכוהוליסטים, שהינה הבעיה המרכזית עבור עולים מברית המועצות, שנדחקים לשולי החברה ומדרדרים לאלכוהוליזם בעקבות קשיי היטמעות בחברה. זוהי נקודת מבט נדירה ורגישה על אנשים שלא נמצאים "כאן", אך גם לא "שם".

בקבוצה השלישית, שממשיכה את סדרת האקוורלים, צבעים קודרים מתארים סיטואציות אחדות, מעיקות מבחינה תוכנית ו"כבדות" באופן ציורן האִטי והמרובד, המשדרות קושי, בדידות ומסתורין.

בקבוצה הרביעית הסגנון נוטה יותר לרישום. בעבודות אלה ניתן לראות השפעות סותרות לכאורה מרישומיהם המהירים של אדגר דגה וטולוז לוטרק ועד לעבודותיו של ז'אן מישל באסקייט, האמן שדמותו אף מופיעה באחת העבודות.

ציוריו של גרטמן מתארים שוב ושוב דיוקן-עצמי. באמצעות ציור נוף או דיוקן אחר הם

שבים תמיד לחוויה האישית של התבוננות בעולם. בנוסף הם מתארים את פעולת הציור

ואת מצבו של האמן כמי שנמצא תמיד על קו התפר שבין מבט חיצוני על המציאות

הישראלית לבין מבט פנימי עליה.