המזרח התיכון וארץ–ישראל היו במאה ה– 19 מוקד של ערגה, סקרנות וכמיהה משיחית בצד גישה מתנשאת, והאמנויות ביטאו את הרגשות הללו בדימוי ובצורה. ציירים וצלמים אירופים ביקרו באתרים טעונים במשמעות דתית שנוצקה לתוכם בתנ"ך או בברית החדשה. הם ייצגו אותם ביצירותיהם ותיארו את בני המקום שחיו בהם. מראות המזרח הללו היו ספוגים בקדושה, אך גם בכמיהה לאקזוטי ולפנטסטי, לססגוני ולמרהיב. גם לרובד הארוטי היה מקום, וכדברי אחד ההיסטוריונים "המזרח היה מסך שעליו הקרינו אנשי אירופה את הפנטזיות שלהם". מראות ארץ הקודש הופיעו גם בחפצי יודאיקה שונים שביטאו את הכמיהה לציון, ואחר–כך היו חלק מ"פרויקט הגאולה" הציונית כפי שהתגלם בעבודות "בצלאל" וביצירות מוקדמות של אמנים ארצישראליים. התערוכה מבקשת לבחון את המפגשים בין רעיונות, רגשות וצורות שנבעו מתפיסות עולם מגוונות ומאמונות שונות, ויוצגו בה אלה לצד אלה יצירות וחפצים מתחומים רחוקים בדרך–כלל — אמנות אירופה לצד אמנות ישראל ואמנות אסלאם, צילום, הדפסים ורישומים, יודאיקה ואתנוגרפיה — רובם מאוספי המוזיאון.
