'לחות'- פיליפ בולקיה בחלל התיאטרון בנמל יפו, האנגר 2

עבודות על נייר ועל גבס

נעילה: 30.4.2009

פיליפ בולקיה מציג את תערוכתו החדשה "לחות" בנמל יפו. בתערוכה ניתן לראות שסביבת ציורי היא הטבע וממצאיו, וכמו מדען מן הדור הישן, הוא מלקט גבעולים ועלים, אצטרובלים וזרעים למיניהם, וכן פריטים זואולוגים: דגים, לווייתנים, צפרדעים  וכדומה, כולם בעצם בסביבת מין ולחות.  

בולקיה  שואב את מקורות ההשארה שלו  משפת הגוף והמגע, הדייג ועולם הים, מהצמחים ומהצמחייה.

האמן  חי כנוסע תמידי על צירים גיאוגרפיים חובקי-יבשות, העוברים דרך אפריקה, אירופה, ואסיה  ודרכים אלו כוללות כפרים נידחים וחופי אוקיינוסים וכפרים. מה שמניע את רצף הדימויים הינם סקרנותו של בולקיה , חיבתו לדייג ולעולמם של דייגים, ומשיכתו לתבונת-ידיים בסיסית ולאסתטיקה ראשונית ופשוטה.

בציוריו ניתן לראות סירה שהופכת לדג,  סירה שהייתה עלה, דג הופך לצפרדע והכל חוזר לקווי רישום, הטבעת סימנים וחריטות.

פיליפ בולקיה עובד בצורה כמעט מונוכרומית- שבה הכל שחור לבן ואפור, הוא מוותר על הצבעוניות. על ידי שימוש בצבעי מים הוא יכול להגיע לרמות שונות של שטיפה, חלחול ומהילה , ועל ידי כך,  הוא מצליח להפיק בעבודותיו עושר עצום של מעברים בין חושך לאור, בין חספוס לעדינות ובין אטימות לשקיפות.

עבודתו של בולקיה –אנרגטית, מלאת תשוקה ושופעת ומכילה בתוכה גם הרבה מלנכוליה. הוא מתרגם את חוויות היום שטוף השמש לפנטזיה לילית, שחורטת על עורה את תודעת המרחק והזרות.

אודות פיליפ בולקיה,

בולקיה הינו בן למשפחה טוניסאית שהיגרה לצרפת לאחר מות האב.

הוא גדל מגיל צעיר בסמטאות פריז, בסמוך לשוק הפשפשים המפורסם של העיר. השוק היה לגביו כר נרחב לפעולה ולהתבוננות גם-יחד, מקום שחשף אותו לקיומם של ארצות רחוקות וטעמים אחרים וחישל אותו כנער מהגר, השורד במרחב הצרפתי.

במסגרת עליית הנוער, הוא עלה לבדו לארץ היישר לפנימייה בירושלים. לאחר שירותו הצבאי נרשם ללימודי אמנות בבצלאל והתחיל לפתח לעצמו קריירה עצמאית כמעצב גרפי.

הלילה מספק לבולקיה שעות שקטות של עבודה ורקע הולם להפלגתן של סירות אל-תוך המעמקים שם מתעוררות אנרגיות ראשוניות, המתחככות ברומנטיקה של פראות ושחרור. בחסות החשכה, יוצא בולקיה, אל מרחב ארכיאולוגי של רגשות, דחפים וקיום טבעי. אך משוחרר ככל שיתחזה לעצמו  הוא מכיר גם במגבלותיו: זהו מרחב של סימנים מאובנים, שקועים בלוחות גבס, המכיר בפטינה של הזמן ובפצעים שהוא משאיר אחריו.