בעבודות הנייר המוצגות , הופך הנייר, המשמש בדרך כלל כמצע לרישומים, 
להדפסים או לטיוטות, מישות ניטרלית לגורם פעיל, המשפיע באיכויותיו על היצירות העשויות ממנו. האמנים בונים באמצעותו, מקפלים אותו, חותכים ומקמטים. מקצת מהאמנים יוצרים מהנייר עולם מדומה, הבנוי אמנם מחומר רך ומתכלה, אך הוא בעל נוכחות איתנה. חלקם מתייחסים לטבע, למקום, לילדות ולתהליכים פנימיים. בתערוכה "מעבר לדף " מציגים עשרה אמנים ישראלים צעירים ואמן אחד ותיק .
התערוכה היא המשך למגמות שהחלו בתחילת המאה ה-20, אשר הפקיעו את הנייר מהקשריו ומתפקידיו המסורתיים. המבקר בה יכול להתרשם מכוחו של הנייר להשתלב בחומרים עכשוויים ובטכניקות מתוחכמות.
הנייר הפולש אל בית אנה טיכו אינו זר לו, שכן בית האבן היה גם בית של נייר – גדוש תמיד עבודות על נייר שיצרה אנה טיכו וכאלה שאספה מאמנים אחרים, ולצדן ספרייה עשירה. האמנים בתערוכה מכירים את המורשת הספוגה בבית ומתייחסים בכבוד לחלליו המיוחדים וליצירות שבו. בחירתם ליצור בחומר מתכלה מעידה על .JPG "יעל גורן שקראוס - מתוך \"אור פילים\"")
העדר יומרה, הגדרה ההולמת גם את תהליך היצירה הקאמרי. ואולם אין במאפיינים אלה כדי לגרוע מחשיבותה וממורכבותה של המלאכה הממושכת והעמלנית או של היצירה עצמה, יחד הן מתלכדות לאמירה עדינה על העולם, גם כשהיא ביקורתית.
בתערוכה מוצגות עבודותיהם של : מאיה ז"ק ,יפעת בצלאל ,הילה בן ארי , אפרת קליפשטין,רות אור , יעל גורן שטראוס ,שאול צמח , נלי אגסי , אסף עברון ,פול ג'קסון , יאן טיכי .
מאיה ז"ק מציגה את המיצב "ניירות עבודה" בחדר העבודה של דר' טיכו ומתארת סביבה משרדית שעברה מוטציה: דפי נייר חלקים צומחים כגידולי פרא ומתפתחים לגזרי נייר שצורתם כמדינות או חלקי יבשות.
יפעת בצלאל בחרה למקם את יצירתה "עזובה" בחדר צדדי, המשמש כמחסן. היא בונה בו סביבה סטרילית, גדושה פרחים וצמחים העשויים נייר לבן.
עבודתה של הילה בן ארי "מעוף כלולות" ממוקמת בשתי גומחות חלון עמוקות, שהאמנית חוסמת אותן בסבכת נייר ומציגה בחלל שנוצר מאחוריהן ערמות של צרעות מתות, גם הן עשויות נייר.
אפרת קליפשטיין מציגה את העבודה "סודות", שורשים אימתניים הנראים כחודרים מבעד לתקרה. האמנית הפקיעה את שורשי הצמח הטמונים תמיד באדמה והציגה אותם לראווה בגודל מופרז.
רות אור יצרה מניירות אריזה ערימת אצטרובלים של אורן ירושלים בטכניקת הקיפול הפיליפינית המסורתית.
יעל גורן-שטראוס קימטה נייר משי לכדור ואחר-כך פרסה אותו והתחילה לרשום עליו בפחם על פי תצלומי פילים.
שאול צמח יצר מגזרות נייר מדויקות, מלאכה המחייבת עדינות וריכוז ומכניסה את יוצרה לתהליך פנימי עמוק וממושך, הסוחף גם את הצופה להתרוממות רוח.
נלי אגסי ואסף עברון יצרו בעבודתם "מחסום כתיבה" מיצב קול בלי כל דימוי חזותי, המורכב משני רמקולים מהם בוקעים רחשים של תנועת היד האוספת דף חדש מתוך ערמת ניירות ושל קימוטו לכדור.
פול ג'קסון, אמן אוריגמי ותיק שהנייר הוא לו חומר בנייה יחיד, מציג עבודה יוצאת דופן ליצירתו – הוא בנה מכונה שתוכננה לקרוע גיליון נייר אחד במשך 3 חודשים, בהשפעת התנועה The Long Now Foundation הקוראת להאט את קצב החיים.
עבודתו של יאן טיכי "מיצב מס' 6 tubes))" מורכבת ממכשיר טלוויזיה המונח על הרצפה כשהמסך פונה כלפי מעלה ומפיק אור וקול. על הצג מודבקים צינורות נייר ומוקרן וידאו. במבט מהצד נראה שהצינורות יוצרים נוף עירוני ומנוכר של גורדי שחקים נטולי אדם.
התערוכה מוצגת בבית טיכו החל מה-1.3.09 במסגרת סדרת תערוכות של אמנים ישראלים המתייחסים אל הבית. היא תימשך 3 חודשים ותלווה בקטלוג עברי-אנגלי.
אוצרת התערוכה: רונית שורק.
