המושג "האמנות היהודית" התהווה במאה התשע-עשרה, עם תחילת התקופה המודרנית. עד אותה עת, הדיון ביצירה היהודית הצטמצם לשיח על אתנוגרפיה, פולקלור ואוּמנות. היהודים לא נחשבו לחלק מהתרבות האירופית ומתולדות האמנות.
התערוכה "המאסטרים הגדולים" מציגה את התפתחות האמנות היהודית כפי שהתהוותה במאה ה-19 מוצגות בה יצירות של האמנים היהודים המובילים מהמאה התשע-עשרה לצד תיאורי ארץ ישראל של גדולי אמני אירופה כמו טרנר, רוברטס ודורה. התערוכה בודקת גם את השפעת המגמות מהמאה התשע-עשרה על אמני "בצלאל" הראשונים ויצירתו של מאנה-כץ. כל זאת דרך השינויים שעיצבו את התפיסה היהודית המודרנית של הזהות ושל האמנות.
בתערוכה הנוכחית המוצגת במוזיאון מאנה כץ בחיפה מוצגות יצירותיהם של הגיבורים הראשיים של היצירה היהודית המתעוררת, שהיו "האמנים היהודים החדשים", בהם : מאוריצי גוטליב, שמואל הירשנברג, מארק אנטוקולסקי, יצחק לויתן, איזידור קאופמן, מקס ליברמן, לסר אורי, קאמי פיסארו, סיימון סולומון, יוסף ישראל'ס ואחרים. אמנים אלה שאפו להפוך ל"מאסטרים הגדולים" של "האמנות היהודית החדשה", באמצעות רכישת הכשרה באקדמיות ובבתי ספר לאמנות באירופה, שנפתחו זה מכבר בפני האמנים היהודים.
על התערוכה בידיעה : האמנות היהודית החדשה.
