גלריה 32 היא גלריה חדשה בתל אביב השוכנת ברחוב אחד העם 32. את הגלריה משיקים אילנה ושלום טיבי, המגיעים ממסורת משפחתית ענפה של איסוף וקידום אמנות .הזוג, שעלה מצרפת לאחרונה פותח גלריה המתמקדת באמנות עכשווית בינלאומית. במקום יוצגו עבודות מהאוסף של הזוג, הכולל אמנים כגון Andy Warhol, Basquiat, Phillipe Pasqua, Ryoko Watanabe, Tilt ועוד. הגלריה הנושאת את השם '32' מתעתדת לפתח לצד האמנות הבינלאומית, גם אמנים צעירים ישראליים, ולקדם יצירת גשר בין האמנות הישראלית לבינלאומית . הגלריה מתכננת לקיים במקום הרצאות, הקרנות ומפגשים עם אמנים ויוצרים בינלאומיים מתחום האמנות ומתחומים שונים משיקים. תערוכת ההשקה נקראת אייקונים וכוכבים והיא תתקיים בגלריה בתאריכים 20.3.2014-11.4.2014 . כתובת הגלריה – אחד העם 32 תל אביב .

מתוך טקסט שכתבה קציעה אלון על תערוכת ההשקה:

אבק כוכבים- ד"ר קציעה עלון

בצילום של ראסל יאנג נראית קייט מוס הדקיקה והגבוהה, בתחתונים שחורים, גרביונים ונעליים שחורות, מיישירה מבט למצלמה. היא מחזיקה דובי צעצוע רך, ידה מכסה על חזה החשוף. ברקע אנו נחשפים לאסלת השירותים הפתוחה, לאמבטיה. על הכול זרוי אבק יהלומים נוצץ דק, אבק כוכבים. הצילום מערב אלמנטים משדות שונים: ילדותי ובוגר, אינטימי ופומבי, קינקי ונורמטיבי, גבוה ונמוך. גם אם איננו מזהים במדויק את פני הדמות הנגלית לעינינו, הרפרטואר שפורש הצילום מסמן את המצולמת כדמות סמלית, כאייקון של תקופה מובחנת, של תרבות ספציפית, של מכלול חומרי מובחן.

מושגים שפעם התייחדו לעולם המוצרים והכלכלה, כמו "מותג", זינקו בקלילות מן הדוממים לבני האדם -ראו בהקשר זה את העבודות המציגות את בקבוק משקה הקוקה קולה או הבושם שנל 5, מוצרים המפורסמים הרבה יותר מן הרוב המכריע של בני האדם החיים ושחיו אי פעם על כדור הארץ. גם חיות ודמויות בדיוניות הפכו מפורסמות לא פחות- מלאסי דרך באגס באני ומיקי מאוס.

הכוכבים מצליחים "לבלוע" את התוצר האומנותי שלהם- בקשו מאדם ברחוב לציין שם של סרט של מרלין מונרו או שיר של מיק ג'אגר, ולא מעט יתקשו בכך.

דומה כי הרגישות האומנותית החדשה ל"סלבריטאות", כמושג, לשכפול האינסופי שחוקק את פניהם של זרים בזיכרוננו, מיוחסת לרוב לאמן הפופ ארט אנדי וורהול. בעבודה איקונית מיצב וורהול את מונרו כ"פנים" של דור שלם, וגם פניו שלו הפכו למזוהות עם עולם האמנות בכללו, אולי הפנים הידועות ביותר של אמן בן זמננו. עבודות הצילום של טרוי, ג'ף ארוסול, וראסל יאנג מתייחסות לעבודות של וורהול כנקודת רפרנס הידועה לכול.

הפער שנפער בין פרסום לתהילה (מי מכיר את פניהם של מדענים?) והשאיפה לפרסום בכל מחיר, הפכו את הפירסום ל"מסמן ריק", שנשאף בזכות עצמו. התשוקה החדשה, "להיות בעל פנים מזוהות" היא תשוקה המניעה מערכות רבות עוצמה וכוח: תוכניות טלוויזיה, עיתונים, משרדי יחסי ציבור ופרסום. שלל בעיות פסיכולוגיות חדשות צמחו מן המפגש הזה, בין אבק הכוכבים שמותירה אחריה הילת הכוכב, למורכבות של חיי היומיום בהם יש לתפקד. דומה כי הצילום המבריק, הסינתטי, המלאכותי, מעניק את הניראות המסוימת, את פני השטח ההולמים, הדרושים לעולם הזה, בו אנו חיים.