שמעתי אומרים מפי רותקו "שמי שראה את ציוריי ולא בכה מולם לא הבין את החוויה הרוחנית שחשתי".

כך אמר לי אשר דהן, כששאלתי אותו האם הלך לראות את התערוכה של רותקו, "אני ראיתי את ציוריו בפעם הראשונה באנגליה ב1974 בטייט גלרי אז הוצגה הסדרה של הכתומים ואני בכיתי את נשמתי".

דהן אמן בעל רקורד עשיר של תערוכות בארץ ובעולם. השתלב בקלות בתוך הסצנה האמנותית הישראלית אך חש מהר מאד "אאוטסיידר". הוא פרש מבצלאל בזמן ה'מרד הגדול' שחל בשנות השבעים.

ומאז הוא סולל את דרכו כאיש אמת אשר לא ממהר להגדיר את עצמו סקטוריאלית. הוא מקשיב לתובנות הפנימיות שלו שבעשור השנים האחרונות ניזונות מלימוד אינטנסיבי של המקורות היהודיים. דהן חבר בבית המדרש 'בית אב' בירושלים שם הוא עוסק בפיתוח תוכניות לימודים המשלבות אמנות ויהדות.

בסצנה הישראלית הוא נתפס כיום כאמן בעל תכנים דתיים.

סדרת העבודות משנת 2005 מדברת על הלכי נפש של גאולה ולמעשה משיח. "חשבתי לקרוא לסדרה שלי  משיח, אבל הגעתי למסקנה שזה יומרני מדי. אבל אני עוסק במשיח, משיח כמידת נפש"

אין הרבה אמנים בשיחה הישראלי התרבותי העכשווי שיכולים לומר משפט כזה, אשר דהן יכול.

"יש בציבור הישראלי אנטי למלה 'משיח' אומר לי אשר אני גדלתי בבית ספרדי מסורתי מילדות אני חי עם תודעה של משיח, הוא היה נוכח בחיי הרבה יותר מאשר בהוויה הישראלית של היום. הוא מילא את הדמיון שלנו כילדים. באיזשהו שלב בחרה שלנו התופעה של משיח נעלמה, היא מופיעה רק בהדגשים פוליטיים או בזמנים של צרות קשות".

אתה רואה את עצמך כמתרגם ויזואלי של המקורות יהודים שבהם אתה עוסק?

בכלל לא, אני פשוט מבטא את התחושות הקיומיות שלי. המקורות והלימוד רק מחזקים את הלגיטימיות שניתן לעבוד מתוך תובנה יהודית בתרבות האמנות הכללית.

ואכן במבט ראשון לא רואים כאן יודאיקה עממית המתארת אלמנט או סיפור מסורתי בעל חשיבות תיאולוגית דתית. להפך, אפשר בקלות ליפול למלכודת האסתטיקה האמנותית ואפילו הדקורטיבית שדהן אינו מתכחש לה, קישוטיות מסולסלת בנוסח הערבסק המזרחי או להתענג על ציורים שיכורים כתמים בנוסח רותקו.

רותקו הוא אומן שהשפיע על אשר בתחילת דרכו, וניתן לראות בעבודות שהרובד הראשוני מורכב מאותם כתמי צבע , אמורפיים לא מוגדרים אשר קצותיהם מטושטים כדי ליצור תחושה של נשגבות ולרמוז על המעבר. אלא שבניגוד לרותקו שביקש לברוח מעולם המציאות אל עולם הפילוסופיה הרוחנית אשר מוצא את העיגון שלו דווקא בתכנים הקונקרטיים של 'עולם הספרים היהודי'.

לכן נוסף רובד נוסף על פני הכתמים המופשטים ומתגלות אותיות, מילים בכתב ראשוני פשוט, לא רשמי נאמר צנוע, הרומזות על רובד עמוק יותר, מילים כמו מלכות חוטר רגלי המבשר או עלה. שהן בשפה האוניברסלית של רותקו מדברות על נשגב ורוחניות.

'אני חושב שאם רותקו היה מצליח לחבר בין הרוחניות שלו לארציות, והיה מוצא את שפת החסידות, כמו בעיר דווינסק בה הוא נולד כדוגמא, אז הוא לא היה מתאבד'. אומר לי אשר.

מי יודע?

אשר דהן עסוק בימים אלו בתרגום ובהסמלה של ההבנה הקיומית שלנו כיהודים ישראליים בזמן גאולה. כדי להפגיש את המידה השמימית הגבוהה עם חיי המעשה שאותם חי היהודי בכל רגע ורגע הוא משתמש בנוסף לשפה המופשטת הציורית של רותקו גם בשפה האמנותית הישראלית העכשווית. שפה הלוקחת ממגוון חומרים פשוטים כגון חלקי עץ משומש בסגנון ה'רדי מייד' (מן המוכן) ושוזרת אותם עם חומרים אציליים כמו הנחושת. דהן חש בעצמה את מידת המלכות, את הרצוא ושוב בין שמיים וארץ המתבטא בתנועת עשר הספירות ואת מאבקה של הגאולה להנץ כמו עלה ולגדול.

העלה הציר הסובב בין כל העבודות, הוא אורנמנט סמבולי המייצג, לפי דהן , את המשיח. הוא מסתמך לאחר מעשה על פסקה בספר הזוהר התוהה 'היכן היא היונה של נוח?' התשובה היונה היא השכינה ומה תפקידו של העלה אשר בפיה, על כך עונה הזוהר 'העלה הוא המשיח'.

מוטיב העלה מופיע באופנים שונים כרישום עדין הכלוא בריבוע לבן כמסך המובדל מן העולם , כאלמנט פיסולי בתוך אסמבלאזם _יצירה המורכבת במספר מרכיבים תלת ממדיים) ובכתב. אשר בן דורם של האסכולה המושגית של מיכל נאמן, ומיכאל סגן כהן, בראש ובראשונה מעל כולם אריה ארוך, משתמש גם הוא במילה כדי לתרגם ולהכיל מושג מופשט כמו משיחיות.