הכתב והמכתב

שיח בית-המדרש המסורתי הושתת על "שימוש חכמים" והעברת המסורת מרב לתלמיד, מדור לדור. ר´ חיים מוולוז´ין, יצר רביזיה תיאולוגית היסטורית, שבמסגרתה הספר מחליף את תפקידו המסורתי של הרב ומקבל מקום מרכזי בתרבות החברה הלומדת ("הנה על-ידי הספרים אשר בביתנו, ביתנו הוא בית ועד לחכמים"). הבניה מודרנית זו מהדהדת בתרבות המקומית של "ארון הספרים היהודי", ונותנת אותותיה גם באמנות.

הספר בהקשריו השונים משמש בשיח הפוסטמודרני מטאפורה לגבולות התרבות ואייקון לקאנון מחייב. הספר נוכח באמנות המקומית, וממשיך כך את מרכזיותו בתרבות היהודית. הספר מהווה תימה חשובה שיש בה מימד של המשכיות למוטיב "היהודי הלומד" הרכון על ספריו, אשר היה נפוץ מאוד באמנות היהודית של המאה ה-19.

אורי דרומר הציג ארון ספרים ובו ספרי קודש וחול, ולצדו עבודת וידיאו המציגה את האמן כעיוור המגשש באפלה. העבודה מייצגת את המתח שבין מלה למבט במסורת היהודית.

צבי מלנוביצר מהלך בנתיב של ציור מהז´אנר היהודי הישן. הוא מתעתע בצופה בסגנון כמו-ריאליסטי, אך למעשה מציע מבט רומנטי ואקספרסיוניסטי. כך למשל אור הפלואורסצנט המקובל במקווה מוחלף אצלו באור צהוב חם. גדעון עפרת מבחין כאן במשיכות מכחול שיש בהן שילוב בין ריאליזם, מבע אקספרסיוניסטי ועיסוק במופשט. עפרת רואה באלה הד לשפת הציור היהודי-מודרני על גלגוליה השונים; ריאליזם מזרח אירופי, אקספרסיוניזם פריזאי ומופשט ניו-יורקי נפגשים. מלנוביצר אינו מתעד מציאות, אלא יוצר אותה. במבטו הרומנטי ניכר יותר העבר מאשר ההווה. הווי עכשווי מתערבל ונברא מחדש בהשפעת תרבות השטעטל.

יונה ויטל-רבינוביץ יוצרת עבודות חימר שרוף וצבוע שבהן נוכח ההווי היהודי בעבר. עבודותיה הן מצבה ליהדות שנכחדה בשואה. ביסוד יצירותיה מונח הרצון לשמר, לכבד ולזכור. היצירות מתארות בסגנון ריאליסטי דמויות, מקצועות, הווי, מאורעות ותלבושות מסורתיות מחיי היהדות האשכנזית בגולה. העבודה המוצגת כאן היא החמישית מהסדרה "מעגל החיים היהודי", שנוצרה בהשראת מסכת אבות מן המשנה. בתמונה מתווה לפסל המיועד להיות יצוק בברונזה.