סיגל אדלמן מלמדת צילום באולפנת 'צבייה' מעלה אדומים, ומנחה קבוצות ב'פוטותרפיה'. אדלמן הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות.
לדבריה, הצילום עניין אותה מאז ומתמיד בנקודות ההשקה שלו בין מציאות ודמיון:
"אני אוהבת את המתח הנוצר במפגש של אחיזה במציאות, הנובע מטבע המדיום (להבדיל מציור למשל) ומתוך אותה מציאות אובייקטיבית – יש קפיצה למציאות הסובייקטיבית. זה מתגלה בצילומי הסנפשוט, בהם באה לידי ביטוי הפרשנות שלי לעולם הסובב, וכן בצילום המבוים, שבו אני מנסה ליצור מצבים המשקפים מציאות פנימית, תחושות, זיכרונות.
הצילום עבורי הוא גם כלי מחקר שבאמצעותו אני בוחנת מצבי תודעה, שאלות של זהות ובחינת המעגלים החברתיים והעולמות השונים שלי בעבר ובהווה."
אדלמן מתקשה להצביע על צלם מסוים שהשפיע עליה, אולם אמנים רבים מהדהדים בעבודותיה: "במשחקי האור והצל והגישה המיסטית בחלק מעבודותיי, אני מזהה את חותמם של אנסל אדמס, אדוארד ווסטון, מיינור ווייט ורבים אחרים. בצילומי הסנפ-שוט המכילים דמויות בתנועה, אני בוודאי מושפעת מאנרי קרטייה ברסון. בעיצוב התאורה והביום בצילומי הבובות, אני מרגישה את המודעות לעבודותיה של סינדי שרמן, והסוראליזם שבחלק מעבודותי מושפע אולי מדואן מייקלס."
את סדרת הצילומים של נשים בשחור ולבן צילמה סיגל אדלמן בהשפעת תערוכת משפחת האדם שהוצגה בשנות החמישים. "אני בהחלט שותפה לגישה ההומאנית, ולאמון בטוב המצוי בדמות שמעבר לסטיגמות." היא מסכמת.
