ואירופה תוכה בתדהמה: טרילוגיית הסרטים הפולנית של אמנית הווידאו יעל ברתנא
יעל ברתנא מציגה תערוכת יחיד בה שלוש עבודות וידאו העוסקות בפעילותה של תנועת הרנסאנס היהודית בפולין, הקוראת להחזיר 3,300,000 יהודים לאדמת אבותיהם. הטרילוגיה הוצגה בפעם הראשונה במלואה בביתן הפולני בביאנלה ה-54 של ונציה בשנת 2011, והייתה הנציגה הרשמית של פולין בתערוכה. שלושת פרקי הטרילוגיה - Mary Koszmary (חלום בלהות, 2007), Mur i wieża (חומה ומגדל, 2009) ו- Zamach (התנקשות, 2011), הם המחזה של ההתיישבות היהודית בפלשתין בשלוש מערכות: אוטופיה, בנייה ומוות. בזכות ההיפוכים וההתקות שנוקטת ברתנא – ההתקה לאירופה, ההיפוך שבקריאה הפולנית ליהודים לחזור והיפוך הזמנים מהעבר אל העתיד – הופכת הטרילוגיה לעבודה המעניינת ומאתגרת ביותר ביצירתה. השימוש שהיא עושה בהמושגים של הציונות אשר נשחקו: שואה ותקומה – מעלה אתוס חוצה גבולות ובלתי אפשרי , שנמעניו הם פליטים באשר הם, ובסאב טקסט כמובן נוצר ההקש לפליטים פלשתינים.
בסרט הראשון בטרילוגיה Mary Koszmary (חלום בלהות), נראית סצינה בורשה בה אצטדיון נטוש וריק מאדם צעיר פולני נושא נאום תעמולני דמיוני נאום הקורא לשלושה מיליון יהודים – זו כמות היהודים שחיו בפולין לפני השואה – לחזור כדי לעזור לעצמם ולפולנים בו זמנית. תבנית הסרט היא הד לסרטי תעמולה גרמניים משנות השלושים של המאה שעברה – למשל, הצילום והבימוי של לני ריפנשטאהל – אלא שהאצטדיון ריק מאדם. החלל ריק בעקבות מותם של היהודים או לנוכח הקריאה לחזור שהיא ריקה מתוכן.
האקט שאנו רואים בסרט השני בטרילוגיה Mur i wieża (חומה ומגדל) בוצע ברובע מורנוב (Muranów) הוורשאי, סמוך לאנדרטה לזכר לוחמי הגטו ולמקום שבו ייבנה מוזיאון להיסטוריה של יהדות פולין. במקום הוקם קיבוץ חדש בקנה מידה אמיתי, בשיטות מפעם, בסגנון הבנייה של יישובי חומה ומגדל של שנות השלושים, עם מגדל שמירה שעליו מונף דגל שהוא הכלאה של המגן דוד הישראלי ושל הנשר הפולני. תבנית קיבוץ זו שבמרכז ורשה מוקפת, כמו בגרסה המקורית, בגדר תיל ונראית מצד אחד אקזוטית ומצד אחר כמו מחנה ריכוז. הסרט מעורר קלידוסקופ מעורבב של זיכרונות ודמיונות. שוב עולה בזיכרון זכר סרטים ישנים כסרטי התיעוד/תעמולה הסובייטיים ושל ההתיישבות הציונית. וכמו שבפרק הראשון הגיבור הקורא ליהודים לחזור, הוא במציאות פעיל פוליטי, גם בחלק הזה של הטרילוגיה הבדיה זולגת אל המציאות, למשל, בדמות העוברים ושבים הוורְשָאִים הצופים במחזה המוזר של מין פלישה של זרים לעירם. איך מתמודדות האסתטיקה והאתיקה עם חציית הגבולות?
בסרט Zamach (התנקשות) מ־2011 – הפרק השלישי והאחרון בטרילוגיה, – מוצגים מסע הלוויה, המעבר על פני הארון וההספדים שנישאים על קברו של המנהיג שנרצח . בדברי ההספד של אשתו מוזכרות שלוש יריות שהביאו למותו והרפרור לרצח רבין ברור לגמרי.
במסגרת הביאנלה בברלין לאמנות עכשווית התכנס הקונגרס הבינלאומי הראשון של תנועת הרנסנס היהודית בפולין. ברתנא הקימה תנועה פוליטית והעשייה אמנותית והפוליטית שלה מתערבבות ולא ברור מה אמיתי ומה פיקציה.
בעבודתיה של ברתנא יש תמיד את האלמנט הטקסי. ברתנא בודקת את גבולות הטקס הקולקטיבי והופכת אותו לאמנות בגרסה חדשה משלה, כשהיא מפרקת את האלמנטים שמרכיבים אותו ובונה אותו מחדש.הטרילוגיה הפולנית מעלה שאלות ולא מאפשרת פתרון אחיד. זה אופייה האתי המאתגר של העבודה שמעזה לחצות את הגבולות של מה שמותר להגיד לדמיין ואפילו לעשות. האם את אירופה שואפת הטרילוגיה להכות בתדהמה או שמא אירופה היא רק משל, ואותנו היא רוצה להכות בתדהמה?
אלן גינתון
הפתיחה ביום שישי, 25 במאי 2012, בשעה 12:00
לראיון עם יעל ברתנא על הטרילוגיה לחץ כאן