זהות, ערכים והיבטים יהודיים ביצירתו של מארק רותקו. בחירה בציור כדרך לעולם אוניברסלי וחדש.

להפניות לחלקים הנוספים במאמר בן שלושת החלקים –

חלק ב': " מארק רותקו, חיפוש שפה ומקום, וחיפוש נתיב לאנושות מאוחדת.",

ולחלק ג'- המרכזי, הדן ביצירתו בתקופה המופשטת: "מארק רותקו, היהדות כשפה ציורית וכתוכנית ציור."

כמו כן על מאמרים אלה ואחרים אודות מארק רותקו – בקישור מארק רותקו.

"כיצד אפשר שלא לחוש תדהמה בתקופה בה ברור כי שורשיו וזהותו של יוצר הכרחיים להבנת יצירתו, מן הדיסקרטיות הניכרת מאוד, המאופיינת בהתעלמות מההיבט היהודי ובשתיקה באשר אליו, באשר ליצירות שבהן ההתייחסות היהודית ניצבת בבירור ממש במרכזן ". (פיליפ בואייה, "Change", גיליון 22)

"בדרך כלל מקובל אצל הציירים שאין חשיבות רבה לשאלה מה מציירים, כל עוד זה מצויר היטב. זו מהותה של האקדמיות. אין דבר כזה – ציור טוב שאינו עוסק בשום דבר." (מכתב ממארק רותקו לאדוארד אלדן ג'ול, - מבקר אמנות ב- New-York Times, יוני 1943 (מצוטט ב-Mark Rothko. Ecrits sur l’art, Flammarion. , עמ' 75).

בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 הופיעו ציירים רבים ממוצא יהודי (כגון הציירים שאגאל, מודליאני, פסקין, סוטין, קיקואין ורבים אחרים), רובם ממוצא מזרח אירופי. יתכן שעובדת היותו של מארק רותקו, שנולד בשנת 1903 ברוסיה (בלטביה דהיום), צייר ויהודי היא מידע שאין בו עניין מיוחד. אך מכיוון שאצלו שהכול מסובך, לאחר שהפרט הזה ידוע לנו, הוא פועל כפיתיון. כבן למשפחה שהייתה קשובה לסביבה הרוסית, כיהודי המחפש את האוניברסאלי, הוא בקיא גם ביהדות, תפיסת עולם שאינה מחויבת במאום לאוניברסאלי דווקא. בין גורלו של יהודי (חילוני) בן המאה העשרים, עשיר בפולקלור של ילדותו אם כי נוטה להתבולל, ואשר שאיפתו נתקלת באנטישמיות בלבד, לבין זה ששוחה ביהדות כרעיון וכיחס לאמנות, רובצת תהום. ורותקו, המכיר את שתי הגדות שלה, בחר – כאשר השאלה נעשתה מהותית עבורו – באחת מהן. בתקופה הפורייה ביותר בחייו הוא ביטא, באמצעות שפה פרטית המקובלת על כולם (הציור), את מה שהיהדות אומרת בחוג סגור לנאמניה ומציעה באופן חלקי לעולם.

מארק רותקו, צייר יהודי
בדומה לאישים רבים במאה ה-20, לא האמנות הייתה "העינוי" העיקרי של מארק רותקו, אלא עובדת היותו יהודי. יהודי המכיר את היהדות והמתכוון להשתמש בכֵלֵיהָ. זה ניכר בציוריו החל בתקופה המכונה "Multiforms" (1946), והופך את יצירתו לעוצמתית אך גם קשה לפענוח בעיני רבים המוקסמים מעבודתו. "הצורות הנובעות מהיהדות" שארגנו את חייו וגם את ציוריו מקבלות אצלו חשיבות שאינה נמצאת אצל ציירים יהודים אחרים. ובהקשר זה יש מקום לשאול מהו "סוג" היהודי שרותקו היה.

התשובה העולה על הדעת באופן ספונטני היא שהוא היה יהודי שנולד מהאנטישמיות. כלומר יהודי מודרני. זו התשובה העצלה שאני נתתי ביחס אליו לפני שנים לא רבות, עם כל המשתמע מכך. ידוע שהיהודים לא נרדפו במקום ילדותו (בדוגאבפילס, בלטביה של ימינו) – ובאותה תקופה (בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) – מפני שהייתה להם תרבות ייחודית או מפני שהיו דתיים, אלא מפני שהיו יהודים. במובן זה היו האב יעקב רותקוביץ' ובנו מארק, בהתנגשם עם האנטישמיות הרוסית, דמויות השייכות למודרנה היהודית, וזה תרם לעיצוב חלק מאישיותו של מארק רותקו במשך חייו בארה"ב (לשם הגיע בגיל 10), בהניפו אגרוף כפעיל שמאל למען עולם טוב יותר, או בהיותו סטודנט באוניברסיטת יל (1922), אחת האוניברסיטאות האליטיסטיות ביותר של "ליגת הקיסוס", שבה אף יהודי לא צורף לחבר הנאמנים לפני 1965. אחיו משה העלה זיכרונות מילדותם המשותפת ברוסיה וציין פרט מפתיע: "הקוזקים היו בשערינו – בשנים 1905-13 – הם היו באים עם שוטיהם ומפילים את מוראם על כולם. אבל בדוגאבפילס לא היו פוגרומים". מארק רותקו נהג לספר שהצלקת שנשא על אפו נגרמה לו בילדותו במתקפה של אותם קוזקים, אך איש מבני משפחתו לא זכר את האירוע. כיום מיטיבים אנו לדעת מה תוכנה של זהות יהודית הניזונה מאנטישמיות: להיות ממוצא יהודי, לא יותר – ולנסות להתמודד עם המוצא הזה מתוך פחד ולא בלי קושי, הווי אומר: להיות אדם מתקדם ולהפגין ערכים אוניברסאליים, בתקווה להפוך לחבר מן המניין במין האנושי, ולהתעלם מכול סממן יהודי כגון תרבות וציוויליזציה. מארק רותקו היה במידה מסוימת סוג כזה של יהודי, במידה מסוימת בלבד, וזאת בשל אירוע בלתי צפוי: אביו של מארק רותקו נולד בכפר קטן, מיכלישק, לא רחוק ממינסק, כיום בבלארוס . ייתכן (אך אין לכך הוכחות) שהוא התגורר שם בשל החוקים השונים משנת 1850 שעודדו את היהודים לעבור לכפרים שבהם יכלו לעסוק בחקלאות, כדי "להתחדש". מכל מקום, אביו של מארק רותקו לא בא מגטו. הוא יצא נשכר מן החוק הזה: האפשרות להגיע ללימודים גבוהים ולעסוק במקצועות שהיו אז אסורים בשל "נומרוס קלאוזוס". כך עשה כדי להפוך לרוקח, לאחר שלמד כמה שנים באוניברסיטת סנט- פטרבורג, שבה פגש את אמו לעתיד של מארק רותקו, יהודייה ממוצא פרוסי, גם היא סטודנטית לרוקחות.

ייתכן – אך שוב לא ודאי – שאביו של מארק רותקו הושפע מ"ההשכלה", תנועה שהאיצה ביהודים להצטרף לעולם המערבי על ידי תרבות, להחליף את היידיש בעברית מחודשת, לשלב בתרבותם את הספרות ואת הפילוסופיה וכך להתקרב לערכים ששימשו כדגל במהפכה הצרפתית.

תוך כדי תהליך זה אירע המאורע. קרע, מהפך חד, בשנת 1905, כאשר פרצה בסנט פטרבורג המהפכה הרוסית הראשונה. בעקבותיה באה תקופה של תוהו ובוהו, אלימות ואי יציבות תמידיות, בלוויית סדרה של חוקים מדכאים ואנטישמיות שהתבטאה הפעם בפוגרומים לאור היום. אסטרטגיה זו הייתה רצויה בפמלייתו של הצאר ניקולאי השני, בניסיון להכניע הן את הליברליות הפוליטית והכלכלית והן את המשיחיות המהפכנית, שנחשבו שתיהן מזימות שנרקמו על ידי היהודים החדשים נגד רוסיה. למה הדבר דומה, לקיר שניצב לפתע בפני משפחת רותקוביץ' וחוסם את האופק בפניהם. יעקב רותקוביץ', אביו של מארק, משתדל להגר, אך בינתיים הוא פונה – באופן מוזר למדי – אל הדת (ולא אל המשיחיות המהפכנית וגם לא אל הציונות) ושולח את ילדו האחרון, מארק הצעיר (אז בן 3), לבית ספר דתי אורתודוקסי, "חדר" (הילדים האחרים למדו בבית ספר יהודי "ליברלי"). מארק רותקו לומד בעל פה את התנ"ך העברי, את התפילות וקצת תלמוד. לא זו בלבד שעתידה של המשפחה מתקדר עקב המדיניות הנהוגה על ידי המדינה הרוסית (הם יהגרו לבסוף כולם לארה"ב), אלא שהתקפלות זו אל "יהדות המקורות" לוותה ללא ספק בתחושת נסיגה וכישלון.

מארק רותקו בילה 7 שנים בלימוד "הכתבים העתיקים" (ע. לוינס) ונעשה "אינטלקטואל יהודי לכול דבר". ההמשך יבוא. קיימים שירים, מחזה ורומן בלתי גמור כתוב בעברית שחיבר בארה"ב בהיותו בן 20. ידוע שבשנת 1929 הוא מתמנה כמורה לציור לילדים בבית ספר דתי בברוקלין, שבו נשאר 23 שנה, עד שנת 1952. הוא ביקש מהילדים להרגיש חופשיים לצייר את אשר הם חשים, והם הביאו לא פעם תמונות המתארות את לימודי התנ"ך או היהדות שלהם. כמו כן ידוע שבגיל 24 עבד מארק רותקו עבור "רב לשעבר "1, סוחר בספרי תנ"ך בשם לואיס בראון, שביקש את עזרתו באיורים לתנ"ך מצויר אשר כלל גם את הברית הישנה וגם את הברית החדשה. מארק רותקו ביצע את הכיתוב הקליגרפי לכמאה לוחות וכמה מהלוחות עצמם. באותה תקופה הוא נחשב, אפוא, לחלק מ"משפחת היהודים" וכמי שבקיא דיו בתנ"ך כדי להטיל עליו משימה זו. לדברי בנו, "הרגיש מארק רותקו בבית בסביבה היהודית הממוסדת, שבה השתמש לפי צרכיו" (עדות ישירה).

יסודות אלה מצביעים על הבדל – בעל חשיבות – בינו ובין ציירים יהודים אחרים, כגון מארק שגאל יוצא ויטבסק, לא הרחק מדוגאבפילס. שאגאל נולד בשנת 1887 בסביבה חסידית, היה חדור בפולקלור היהודי של ילדותו, קרא את התנ"ך ביידיש – ולא בעברית – וניגש אל הספר הזה כמו נוצרי: "מאז ילדותי המוקדמת ביותר", הוא הצהיר, "התנ"ך (העברי) נראה לי תמיד המקור הגדול ביותר לשירה בכול הזמנים. לדעתי, תמונות אלו אינן מתארות רק את החלום של עם אחד, אלא של האנושות" (מארק שגאל, לסוחר האמנות אמברואז וולר, בעניין הזמנת תחריטים לספר "המסר של התנ"ך"). מארק שגאל היה צייר "סיפורי", התנ"ך עניין אותו בשל גיבוריו, אברהם, משה, דוד המלך. בביוגרפיה שלו "חיי" הוא מתאר עולם שטובל כולו במסורת חסידית אשר הטביעה חותם בו וביצירתו. מארק רותקו היה יהודי היונק מ"חכמת התנ"ך", לא מהסיפורים הפופולאריים. יהדותו הייתה יהדות אינטלקטואלית, שלא פנתה להתלהבות, יהדות בלטית, כמו זו של לוינס, אם להזכיר עוד שכן, שנולד בשנת 1906 במרחק כמה קילומטרים מדוגאבפילס. יהדות ללא כוונה להיות פולקלורית או מנציחה, אלא מדמיינת, כמו בתפישה הגנוסטית, שמבטיחה גאולה לחכמים בוודאות רבה יותר מאשר לבעלי האמונה. זו של "שומרי התוכנית". ג'יי. אי. ברסלין מצטט בביוגרפיה שהקדיש למארק רותקו אמירה של הפסלת לואיז בורז'ואה : "הוא נראה לי תמיד יהודי 'רשמי'. מעולם לא דיבר על עצמו. הוא דיבר כמו נביא" (מתוך J. E. Breslin. Rothko: A Biography. University of Chicago Press, עמ' 323).

לסיכום סקירה ביוגרפית זו: מארק רותקו היה בעת ובעונה אחת יהודי חדש, המוּנַע על ידי מוצאו ועל ידי האנטישמיות, ששאף להיות חבר מן המניין בהמון בני זמנו ובה בעת מישהו העומד בצד, נפרד, מומחה ביהדות, דת שנוסדה לפני 2,000 שנה על ידי עולם ועל ידי תרבות שלא היה בהם דבר אוניברסאלי.

בעזרת ההשערה הזאת – אישיותו היהודית הכפולה של מארק רותקו – ניתן לחלק את חייו לשלוש תקופות, ואת יצירתו – לשני פרקים שונים מאוד:

1. ילדותו ומה שניתן להגדיר בהמשך "חייו הפרטיים" (מחוץ לחייו כצייר), מושרשים היטב ביהדות, אך גם ברצון המשותף לו ולאחרים להיות יהודי המשוחרר מהדת הישנה.

2. מרגעיו הראשונים כצייר (1924) ועד לציוריו הסוריאליסטים האחרונים (1946), בהם הייתה מטרתו העיקרית למצוא נתיבים אל אנושות מאוחדת ואל אמצעים ציוריים היוצרים אחדות זו.

3. מהתקופה המכונה "Multiforms" (שהחלה ב-1946) ועד היצירות האחרונות, בהן הוא מחליט בבירור לנטוש את הצורות הציוריות בעלות היומרה האוניברסאלית ולהשתמש בעבודתו במושגים השייכים ליהדות, וביטא באמצעות תובנות הייחודיות לדת זו את מהשקיים, את מה הוא חש, וכן את העולם עצמו. ואת ציוריו.

1 המירכאות במקור. למילה ancien יש שתי משמעויות – גם "קשיש" וגם "לשעבר" – אבל אפשר למצוא סימוכין לכך שמדובר ברב לשעבר גם בטקסט שמציין כי הספרים כללו את הברית החדשה וגם במקומות הבאים:

http://www.theoccidentalobserver.net/2011/09/mark-rothko-abstract-expressionism-and-the-decline-of-western-art/

http://www.abebooks.com/book-search/author/lewis/first-edition/signed/used/bx/n/201000214/page

יודגש כי כל תמונותיו של מארק רותקו מוגנות בזכויות יוצרים Copyright © 1998 Kate Rothko Prizel and Christopher Rothko