משיכות מכחול או משיחות מכחול ?

נראה שאין זה המקום לנסות ולהביא כראייה שימוש חד פעמי של איש רוח כזה או אחר באחד המונחים . ביאליק, למשל, השתמש בסקירה על תערוכתו של ראובן רובין (תודות לעפרה רימון על ההפניה) במילה 'משיחת מכחול': "......אבל האמן הנה זה בא ומיד זכה בכל מן ההפקר. במשיחת מכחול קנה הכל . ובבת אחת . חלוץ האומנות קדם בזה את כל יתר החלוצים.

בא, ראה וכבש. ....." (חיים נחמן ביאליק. הארץ, 18 בפברואר 1927, לקראת תערוכה של ציורי ראובן. המובאה ואיותה כבמקור ).

זו בהחלט אינה טעות ואף לא ראייה, שכן באותה תקופה המונח 'משיכות מכחול' עדיין לא היה שגור . גם ההבדל בין אמנות לאומנות לא היה מובחן.

ניתן לראות בטקסט זה עצמו שביאליק השתמש בשתי המילים כבעלות משמעות זהה . מאידך, דווקא ביאליק היה חסיד גדול של שפה מתחדשת ומשתנה ובוודאי שלא היה תומך בשימוש במילה או בביטוי רק משום שכך היה מקובל לפני כמאה שנה.

הנה מתוך מאמרו, גילוי וכיסוי בלשון " כך מנהגו של עולם: מלים עולות לגדולה ומלים יורדות ונעשות חולין.... המלים מפרפרות ... כבות ונדלקות, שוקעות וזורחות כפיתוחי החותם באבני החשן, מתרוקנות ומתמלאות, פושטות נשמה ולובשות נשמה. בחמר הלשון בא על ידי כך חלופי משמרות והעתק מקומות.... וכך אין לדבר סוף עד העולם. מלה הולכת ומלה באה, שיטה עולה ושיטה יורדת..."

מהי בעצם פעולת משיכת המכחול ? אנו לא מרגישים בנוח עם תיאור מעשה האמנות כ'עיסוק'. גם לתיאור משיכת המכחול כמריחה יש קונוטציות קיומיות ושגרתיות שאינן מתקשרות בעינינו ל'אמנות'.

בשיחה אקראית שקיימתי עם הפילוסוף ד"ר דיויד גרייבס היפנה אותי אותי גרייבס מספר שופטים ("מושך בשבט סופר"- ומכאן מושך הוא עוסק בכתיבה ובהתאמה עוסק בציור) לספר שמואל ול'משיחת' שאול למלך על ישראל. המשיחה בידיו של שמואל הנביא, אומר גרייבס, אינה פעולת הנחת או מריחת השמן. המשיחה היא הפעולה הממשמעת – נותנת המשמעות לשאול כמלך.

שמואל הנביא הוא האמן בסיפור זה. בלי פעולת המשיחה - שאול היה רועה אתונות פשוט. כמו שמואל, אף הצייר, נותן משמעות בפעולותיו,. להבדיל, למשל, מהמושך בקשת הכינור המושך את המשמעות מהיצירה הנמצאת כבר אי שם. גם משיכה בקולמוס היא פעולת משיכה של יצירה הנוצרת ברוחו ובמוחו של היוצר, או לחילופין פעולת העתקה של כתב קיים (כפי שהיה מקובל באותה עת).

לעומת זאת, משמעות יצירתו של הצייר מתגבשת בעזרת המכחול על הבד ורק שם. משיחת מכחול (ב-'ח') כמו משיחת מלך היא פעולה המעניקה משמעות . הצייר, כיוצר ראשוני, מציג משמעות בתנועותיו עם המכחול. דיויד גרייבס מוכר לי גם כפנט של צבעי שמן. העדפתו לצבעי שמן על פני צבעים וחומרים אחרים כה גדולה עד שניתן אולי לומר בשמו כי המציירים בחומרים אחרים מושכים במכחולם כאוות נפשם, אבל המצייר בשמן – הריהו כמושח מלכים !

יוצרים והוגי דעות רבים הביעו ספק ביכולתו של האדם בחשיפת המשמעות - האמת הגדולה, ודנו דווקא בניסיונותיו של האדם לברוח ממנה, או מעצם אי ההבנה ואימת העמידה בפני אי הידיעה ( מתאר את זה בדרכו השנונה, הסטיריקן האמריקאי, Louis c.k
בקישור: הפחד מהריק שבפנים 

אם הצגת האמן כחושף משמעות אפשרה את נאותות השימוש ב'משיחה' ב'ח' , הרי שלמשל ביאליק [2] מציין את המילים (בדיוננו – משיכות המכחול) דווקה כחוצצות מפני המשמעות ומסייעות בעמידה בפני "האפלה הנצחית, זו המטילה אימה כל כך", גם אם על ידי הצגת תובנות ומשמעויות חלקיות. בלשונו: "וכך המלה הדבורית – או שטה שלמה של מלים – כוחה אף היא לא בתכנה המפורש – אם בכלל יש כזה – אלא בהיסח הדעת הכרוך בה... ". אם כך, לדעתו הצגת משמעות, (כמשיחת מלך) אולי תתבצע ע"י 'משיחה'. ואולי חציצה מפני משמעות או הארה קטנה ודחיקת האפלה והתוהו הגדול תתבצע ע"י 'משיכה'. ביאליק בעצמו מציין כי לעיתים המילים מונחות בבטחה (בעלי פרוזה) ולעיתים כהרף עין (בעלי השירה). האם כוונתו שלעיתים ניתן להשתמש במשיחות ולעיתים במשיכות? ומי הוא מי ?
הפסיכואנליטיקן ויקטור פרנקל [3] שייסד תורת טיפול (הלוגותרפיה), המתבססת על ההנחה שהאדם מחפש משמעות בחייו, מזהיר את המטפל שלא להתמודד עם השאלה הכוללת של פשר החיים אלא רק עם השאלה המצומצמת של הפשר הייחודי של אדם ספציפי, במצב נתון ובזמן נתון. הוא אומר: "אל נחפש אחר פשר-חיים מופשט." " כל אדם יש לו תפקידו או ייעודו הייחודי בחיים.....והוא הדין לשעת-הכושר המסוימת לקיימו".

זו אולי המשמעות של האימרה המיוחסת לפרידריך ניטשה: "האמנות ניתנה לנו כדי שלא נכרע תחת נטל האמת ." כך, משיכות מכחול ממשמעות, אך גם חוצצות ממשמעות, ומאפשרות את היסח הדעת המאפשר שלא נכרע תחת נטל האמת.

האמנות הנאיבית מתאפיינת באידיאליזציה של המציאות, בשימוש רב בתבניות חוזרות ובריבוי פרטים. ריבוי פרטים זה בא לרוב לידי ביטוי במשיכות מכחול זערוריות המכסות את משטח הציור. האם אלו משיחות המקדשות את יופיים של החיים וממשמעות אידיאל קסום למציאות. או שאולי אלו משיכות הדוחקות את התוהו והאפלה, את הקושי ואת האמת ובכך מותירות אותנו בפינה מוארת שיצרנו לעצמנו. דחיקה שכדי להצליח בה יש צורך במשיכות בלתי פוסקות.

ניסיון לתרגם את המונח האנגלי brush stroke”" , אינו מסייע רבות בדיוננו. האסוציאציה המיידית בתרגום המילה stroke, הינה 'מכה' (בהתאם לכך נראה כי המילה המקבילה בעברית צריכה להיות 'משיכה'), אך סט הקונוטציות אשר מלווה את המונח האנגלי "”brush stroke כולל "לטיפה" ו"פעימה" מלבד "מכה". כל אלה יוצרים דימוי הולם לפעולת הצייר . התרגום, אם כך, אינו מסייע בדיון זה ומשאיר את שתי האפשרויות רלוונטיות.

מה בעצם עושה 'משיכה' להבדיל מ'משיחה' ? האם ביכולתנו לומר מתי השימוש באחת מהן שגוי ? האם אמנות אכן ממשמעת – מציגה משמעויות, או שמא היא אשליה המערימה בצורה מתוחכמת ואליטיסטית על הנטייה האנושית לברוח מהמשמעות הקיומית האמיתית. מהפחד לכרוע תחת נטל האמת, גם אם על ידי הצגת אמיתות קטנות.

ניתן אולי גם לומר כי זו דוגמה למקרה שבו יש דמיון סמנטי בין שתי מילים הומופוניות (שנשמעות אותו דבר אך נכתבות אחרת), ו'משיחות' ו'משיכות' הינן מילים הומופוניות שהשימוש בשתיהן אינו שגוי, בוודאי אם נתחשב בנימוקים לשימוש בהן ובעובדה כי שתיהן נמצאות בשימוש מודע על ידי כותבים בתחום האמנות

(להרחבה בעניין מילים הומופוניות ניתן לראות : ב קישור, ניתן לראות שלעיתים גם מילים שמקורן שונה לחלוטין יכולות לשמש בצורה ראויה לשימוש דומה. כך, אחסנה ואכסנה, למשל, הינן הומופוניות על אף שמקורן ושורשן שונים לחלוטין.).