הדיוקנאות והסמלים במטבע הרומי 'יהודה השבויה'

צדו הקדמי של המטבע המציג זוג שבויים יהודים מתחת לעץ דקל

אולם, לא רק העובדה הפשוטה שהיהודים התמרדו היא שמסבירה את המספר הגדול של מטבעות "יהודה השבויה", אלא גם עובדה נוספת – שהיהודים העזו להטביע מטבעות משלהם במהלך המרד. הטבעת מטבעות הייתה פריבילגיה של האימפריה. איש לא היה יכול להנפיק מטבעות ללא אישור. לכן, מטבעות החירות, כפי שהם נקראים, שאי אפשר להתעלם מהם, הונפקו בכסף ובברונזה. מטבעות הכסף היו עשויים ממתכת באיכות גבוהה, ועל פי סטנדרטים טכניים גבוהים. הם נושאים את הכתובת "ירושלים הקדושה" ומציינים את יחידת המשקל שלהם: "שקל ישראל", "חצי שקל" או "רבע שקל".

כל מטבעות הכסף, למעט אחד, מציגים את אותם הסמלים הפולחניים: גביע על גבי פני המטבע, ומַטה עם שלושה ניצני רימונים בצד האחורי.

שקל כסף מן השנה השנייה למרד, הנושא כתובת בעברית עתיקה – "שקל ישראל" – וגביע.

צדו האחורי של המטבע נושא את הכתובת "ירושלים הקדושה" ומתואר עליו מטה בעל ניצני רימונים. הרימון, על שפע זרעיו, שהוא סמל יהודי עתיק נפוץ, מקשט את בגדי הכוהנים, כפי שהם מתוארים במקרא (שמות, כ"ח: ל"ג-ל"ד). עד לאחרונה, הענף האנכי עם שלושת ניצני הרימונים על המטבע הזה פורש פשוט כענף. לאחרונה (וזה גם סביר יותר), רואים אותו כמטה מעשה ידי אדם עם שלושה ניצנים; כלומר כחפץ מקודש ששייך לכוהנים. לכן, יתכן שהמטה מייצג את הסמכות להטבעת המטבעות, כלומר, את מוסד הכהונה לבית המקדש.

כמו כן, על מטבעות המרד מצוינת תמיד שנת הטבעתם, על פי המניין מתחילת המרד.

"לגאולת ציון" – כך נחקק על מטבע הארד הזה מן השנה הרביעית למרד. עץ הדקל והתמרים מציינים חגים יהודיים

מטבעות הארד מן השנה השנייה והשלישית למרד נושאים את הכתובת "חירות ציון".

זוהי הפעם הראשונה שבה המונח "ציון" מופיע על מטבע יהודי.

בשנה הרביעית, הכתובת שונתה וכעת מופיעה הסיסמא "לגאולת ציון".

מטבעות המרד היהודי מתוארכים בין השנה הראשונה לשנה החמישית, במקביל לשנים 66-70 לספירה. גם לאחר חורבן ירושלים ע"י הרומאים בשנת 70 לספירה, קבוצת מורדים החזיקה מעמד במבצר המדברי מצדה עד שנת 73 או 74, אולם אין מטבעות הנושאים תאריך מאוחר יותר מן השנה החמישית למרד.

מטבעות המרד הוטבעו ככל הנראה בירושלים, כך שכאשר ירושלים חרבה, נהרסה גם המטבעה שבה הם הוטבעו.

האיקונוגרפיה של מטבעות הארד מורכבת מסמלים הקשורים לפולחן ולחגים היהודיים: עלי גפן וכדים, עצי דקל ותמרים, לולבים ואתרוגים ששימשו בחג סוכות. עץ הדקל מעניין במיוחד, משום שהוא סמל לעם ישראל – וזהו הסמל שהרומאים אימצו במטבעות "יהודה השבויה" שהם טבעו.

מטבעות "יהודה השבויה" הוטבעו בזהב, בכסף ובארד. הכיתוב כלל את המילים JUDAEA CAPTA ("יהודה השבויה") ו-JUDAEA DEVICTA ("יהודה המובסת").

הדימויים הפופולריים ביותר בצד האחורי של מטבעות "יהודה השבויה" תיארו יהודייה אבלה או שבויים יהודיים.[3]

היהודייה האבלה, שלעתים ידיה קשורות מאחורי גבה, יושבת בדרך כלל מתחת לעץ דקל.

לעתים מופיע ביחד עם האישה גבר שבוי שידיו קשורות מאחורי גבו. במטבעות אחרים, היהודי השבוי מוחלף ע"י הקיסר שעומד כשהוא אוחז בחנית ודורך על הקסדה של אויביו.

אישה המסמלת את יהודה (המזוהה ע"י הכתובת מתחתיה) נראית יושבת בעצב כששתי ידיה קשורות מאחורי גבה על מטבע הזהב הזה. (אוסף דויד סופר)	על גבי מטבע הארד הזה נראה קיסר רומאי מנצח עומד ודורך על קסדתו של אויבו המובס. אישה שבויה יושבת מתחת לעץ דקל.

על פני המטבע של מטבעות "יהודה השבויה" מופיע ראשו של הקיסר, בדרך כלל אספסיאנוס, הגנרל שהפך בעצמו לקיסר בשנת 69 לספירה. בשלב זה, בנו טיטוס נטל על עצמו את תפקידו של האב כמפקד צבאי והשלים את הניצחון על היהודים. דיוקנו של טיטוס מופיע על גבי הצד הקדמי של מעטים מבין מטבעות "יהודה השבויה".

במטבע זהב נדיר מאוד שבו מופיע ראשו של אספסיאנוס על פני המטבע, הוא מתואר שוב על גבי הצד האחורי כשהוא ניצב על מרכבת ניצחון הרתומה לארבעה סוסים צועדים, ולפני הסוסים ניצב יהודי שבוי, עירום, שידיו קשורות מאחורי גבו והוא מלווה בחייל רומאי.

אחד ממנהיגי המרד היהודי, שמעון בר גיורא, שבוי ועירום, מוביל את תהלוכת הניצחון של הקיסר וספסיאנוס, העומד על מרכבתו שרתומה לארבעה סוסים. את שמעון מלווה חייל רומאי ששומר עליו. מתחת לסצנה המתוארת על מטבע הזהב הנדיר הזה רשומה הכתובת: ניצחון אוגוסטוס [אספסיאנוס]. (מוזיאון ישראל, ירושלים).	על צדו הקדמי של המטבע מופיע ראשו של הקיסר הרומי אספסיאנוס.

דמותו של שמעון בר גיורא החקוקה על המטבע זה בראש התהלוכה היא הדימוי היחיד הידוע לנו של אחד ממנהיגי המרד.

בחינה מקרוב של המטבע מאפשרת אף להבחין בתווי פניו.

תרגום: עטרה מוסקוביץ'