דיקלה יובל,בוגרת הסדנא לציור ורישום של ישראל הירשברג, מציגה בתערוכת היחיד הראשונה שלה, ציורי שמן על בד בפורמטים קטנים מהשנים האחרונות.
דימויי הנוף, נטול האדם הדומיננטיים בעבודותיה, עוברים מטמורפוזה מנוף אורבני מוכר, לקומפוזיציות מונו כרומטיות, המתחברות יחד לכדי דימוי כמעט מופשט.
על התערוכה כותב אריה ברקוביץ', אוצר התערוכה .
דקלה יובל - מרחב סגור.JPG "דקלה יובל, ללא כותרת, שמן על בד")
עבודותיה של דקלה יובל, מתאפיינות בנוכחות כפולה: מצד אחד הן משדרות תום ערפילי ומצועף ומצד שני גריד גיאומטרי מתוכנן שמרכיב קומפוזיציות ריתמיות של מרחב אורבאני.
"הציור מתחיל כשאני חושבת עליו. דרך הכנת הקנווס, הג'סו והפרימטורה. הנחת המכחול הראשונה היא כבר אמצע התהליך מבחינתי", אומרת האמנית תוך עיסוק בלתי פוסק בשאלות על חומריות, אור וצל, המחשה והפשטה.
דימויי הנוף הדומיננטיים בעבודותיה של דקלה יובל עוברים מטמורפוזה מנוף אורבאני מזוהה, לכתמים וצורות גיאומטריות מופשטות. ברוב הציורים ישנה תחושה של היעלמות הדימוי וכניסה לעומק הנפש. האמנית מוחקת את הדימוי ובו בזמן חוזרת אליו במבט חדש שחודר לעולם נוסף, פנימי ללא קשר למקום וזמן.
דקלה יובל מציירת על גבי פורמטים קטנים יחסית. לדבריה, קנה המידה של העבודות הוא יחסי למידות הגוף: ראש וטורסו. הצבעוניות מונו כרומטית ומשיכות המכחול רחבות, כתמים גדולים יוצרים צורות גיאומטריות שמתחברות יחד לכדי דימוי אמורפי מזוהה לא מזוהה, כשהכול יחד מוביל לתחושה של שקט על גבול הניכור. (ניתן לזהות השפעות אמנותיות של אמנים דוגמת מורנדי, בלתוס ופול קלה, בעיקר בהקפאת הדימוי, התמצות הצורני, הניכור והאמירה המורכבת שכל אלה משדרים).
באמצעות כוחה הציורי, דקלה יובל בוראת עולם אזוטרי מזוקק נטול אדם, מרחב סגור שביר ומסתורי לצד הביתי המוכר והשגרתי.
ניתן לראות במקבץ העבודות המוצגות בתערוכה בבית האמנים בתל אביב, תהליך שהולך ומגבש תחושות דואליות קיומיות בין טבע ותרבות, ישות והיעדר.
