"אל לצייר לצייר את שהוא רואה מולו, אלא את מה שהוא רואה בתוכו.

תמונה לא ממציאים אלא חווים...הציור צריך להתעורר לחיים בנפשו" (קספר פרידריך דויד).

על פי התפיסה הרומנטית, לא היה שום צורך לצייר מן הטבע והאמן היה רשאי להמציא ככל העולה על רוחו ובלבד שיצליח לתאר היטב את התחושה.

הנופים המונומנטאליים ביצירתה של אורית חופשי אינם מייצגים נוף קונקרטי, גם אם נקודת המוצא לעבודה יכולה להיות מקום או צילום של נוף מסוים. אלה הם נופי תודעה המתחברים יותר אל מפת הנפש של האמנית מאשר אל מפה גיאוגרפית כלשהי. הם מתכתבים עם ציורי הנוף של הרומנטיקה הגרמנית ועם ציורי הנוף בהדפס היפני, אשר תפסו להם מקום קאנוני בתולדות האמנות המערבית.

הנופים עשויים בטכניקה של חיתוך עץ, טכניקה לא שכיחה באמנות העכשווית, ובודאי לא במימדים גדולים שכאלה.

הקשר של אורית חופשי עם העץ וטכניקת הדפס העץ החל בלימודיה בפנסילבניה, ארה"ב, ומאז היא אחת האמניות הישראליות המתמחות בטכניקה זו בווירטואוזיות יוצאת דופן. בתהליך העבודה היא נותנת לעץ נוכחות רבה, הן בשימוש בטקסטורה והן בעבודות גילוף ההופכות להיות עבודות עצמאיות ומפסיקות לשמש כגלופה בלבד. יצירתה של אורית חופשי מעמידה את הצופה בפני מראות נוף מלאי עוצמה. נראה כי זהו שילוב בין מראות חיצוניים לבין הרוח הפנימית החווה אותם. גודל העבודות מעצים את התחושה האקספרסיבית שמשדרת היצירה. יש בהם מידה של אקספרסיוניזם ודרמטיות.*

בתרבות הישראלית שנעדרת יערות אמיתיים, היער הוא בעיקר סמל של געגוע למקומות רחוקים. בתרבות האירופאית היער נושא תכונות של מסתורין, אימה, יש בו מקומות מסתור. יער אירופאי זה מהדהד ביצירתה של חופשי, על הטוב והרע שבו. יער ברז'ינה. המהווה זיכרון של מקום בסלובקיה. יער ריאליסטי, נוכח ונוגע בזיכרון ההיסטורי המשפחתי.

אורית ליבנה אף היא מתכתבת עם ציורי הנוף הרומנטיים. הנופים שלה קיבלו מימד נוסף, נשגב מעבר לנראה. אורית כופפה את המציאות החיצונית למציאות פנימית שלה. הלך הרוח הוא העניין ביצירתה.

הנופים עשויים בטכניקה של צבעי שמן  על בד היא מציגה עבודות של דרך נוף מקיבוץ צובה לירושלים. אצל ליבנה הדרך באה לידי ביטוי בריבוי של שמים. ביצירות אלה היא נושמת שמים ומרחיבה את גבולות הראייה הרבה מעבר לצמרות העצים. ציוריה מאופיינים ברישום עדין אך עם זאת מופשט היוצר תחושה של היעדר וסוד.

אמילי בילסקי כותבת "עניינה של ליבנה הוא הדרך, שבה מעצבים זיכרונות של מקומות את חווית העולם שלנו... הצבעוניות האפורה והיטשטשות קווי המתאר מעלים לעינינו את האווירה הערפילית. כמו ביצירות של הציירים הרומנטיים, הם מקבלים איכות אנתרופומורפית".*

האור מקבל בגוף עבודות זה רכות צבעונית ועם זאת צמרות העצים והשמים שמקיפים מקנים מעטפת לאור. כפי כותב הרב קוק "כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". (מגד ירחים.)

*רותי אופק, יערות רחוקים, מראות קרובים, מתוך הקטלוג: אורית חופשי מעבר זמני

*אמלי בילסקי על אורית ליבנה, מרחבי זיכרון: ציורים 2007-2010

גלריה אורייתא, גני טל 16, הושעיה. לתיאום – 052-2618070, www.orryta.com