הליכות ירח

מתן בן טולילה , יליד 1978בוגר בצלאל בשנת 2006 ואת תוכנית ה MFA של בצלאל בשנת 2010 הציג בתערוכות קבוצתיות רבות בניהן בתערוכה קבוצתית "שש בש " במוזיאון פ"ת . במרכז לינקולן בניו יורק, בבית מאני בתל אביב ועוד. מתן זכה פעמיים בפרסי הצטיינות מטעם קרן התרבות אמריקה ישראל, בפרס פרסר באקדמיה לאמנות בצלאל.

לראשונה מציג מתן בן טולילה תערוכת יחיד. ציוריו הם נופים של הנפש. הוא מרכז את מבטנו באובייקטים מוכרים ומוחשיים, אך מניח עבורנו עקבות שאין להחמיצם של אשלייה, חידה ומבוך,כאילו שולח אלינו מסר: הדימוי שמול עיניך, הוא בעיני רוחי ובעיני רוחך בלבד. מרחב נמתח, אין בו נפש חיה. חלל ריק, לא ניתן להכניס לתוכו דבר. חלל בית פתוח ומואר, אין יוצא - ואין בא, מוצאותיו ומבואותיו חסומים. הר באופק, אין שביל המוביל עדיו. נופים מרוחקים מתמוססים וקורסים אל תוך עצמם. המבנים המשורטטים בקפידה, אין בהם ממש, קירותיהם אינם מתחברים זה אל זה, החלל הפנימי שלהם אינו מכיל דבר. אין דלת שניתן יהיה להיכנס בעדה. משום חלון לא ניתן להביט החוצה.

לרגע אחד מתן משלה אותנו בצבעוניות, ובקווים נקיים וברורים,  אך אז מסתבר לנו כי דווקא השביל המוליך אליו, חסום באזור לבן, לא מצויר, בד ריק שיד הצייר בחרה להותיר אותו בלתי נגוע. אשליה רגעית תגרום לנו להאמין כי היריעה המתנופפת ב"שני ירחים של סתיו" - עליה ספק ירחים, ספק גלגלי עיניים - היא הזמנה לנסיעה אקזוטית, לחיפוש  נהנתני אחר היופי המושלם. אבל שני הירחים מובילים אותנו אל שיר ההייקו האירוני:לחץ על גלגל עינך.
 
הציורים בתערוכה מלאי אור וצבע, הפלטה צבעונית, אך הצבעים הרומזים לתעשייתיות ומלאכותיות. פלטה שמתרחקת כמה שניתן מצבעוניות טבעית. אלו צבעים מעשה ידי האמן, המצייר עולם שכל מחבריו ומתאריו הם מעשה ידיו. מעשה הכרוך בהקפדה עמלנית, יסודית ומדויקת, כנגר, או מסגר מומחה - מעשה אומן. הליכות הירח, הצעדים האיקוניים של האסטרונאוטים ההולכים על הירח, נוגעים בקרקע, ומנתרים ממנה בחזרה, משקלם אינו משקל, צעדם אינו צעד. הליכת ירח, גם כצעדי הריקוד של מייקל ג'קסון, הינה הליכה מתעתעת, צעדים החוזרים על עצמם בקלות מאחזת עיניים, בה הרגליים מלטפות את הקרקע, מרחפות עליה וכמעט אינן נוגעות בה. גם מעשה הציור מבקש להלך כמו הליכות של ירח. להיות מונח על הבד כאילו לא צויר אלא הוקרן עליו, מגע יד האדם אינו מורגש, כאילו אורו וצבעיו לא באים מתוך עצמו, אלא מתוך המבט המתבונן של הצייר. ייעלם המבט, ייעלמו עמו המראות, הצבעים והמבנים.ואנו הצופים, העומדים בין עינו של הצייר, לבין הציור המוקרן על הבד, יכולים רק להשאיר צללית של דמותנו, שכמוה ממש, נמוג עם העלמות קרניים אחרונות והיעלמות המבט.

 נגא גלריה לאמנות עכשווית

הפתיחה ביום חמישי ה24 לינואר בשעה 20:00

אחד העם 60 תל אביב