רונית שלם בתערוכת יחיד ראשונה שאוצר ברנרד בן-שושן, מציגה עולם וגטטיבי וחיות פרא השוכנות בו בסצנות שדומה כי הוקפאו לתוך הזמן. ציוריה אינם מכוננים יחס רומנטי לטבע,הם מפוכחים מאוד,בעלי איכות של ריחוק. על תערוכתה של רונית שלם כותבת ד"ר קציעה אלון.

מאת ד"ר קציעה עלון

ביד בוטחת יוצרת רונית שלם יצירות אמנות, המתארות עולם וגטטיבי וחיות פרא השוכנות בו.
שלם בונה את עולם ה"פלורה והפאונה" שלה כולו ממשטחים צורניים צבעוניים הבנויים דגמים גיאומטריים ואורנומנטיים מגוונים וססגוניים המכילים קוים צפופים ,קוים מאונכים ומאוזנים, קוים משתפלים, נקודות ועלעלים, כולם יחדיו מהווים רקע לפיגורה צורנית של בעל חיים (בדרך כלל) הנטוע במרכז התמונה, העשויה אף היא באותו מודוס של עשייה. הקומפוזיציה מחולקת לחלקים קטנטנים, וכל חלק מטופל בקפידה עמלנית. קווי המתח "המחזיקים" את העבודה הם צורניים ותוכניים.
מבחינה צורנית, הרפטטיביות מונגדת אל מול הפער בין הנושא המצויר, חיה מלאת ויטאליות, למודוס הצורני המסוגנן בו היא מצויה. העמלנות הקפדנית מצליחה להעביר טקסטורה ללא פנייה אל אופן הציור התלת מימדי, ותנועת הריצוד נובעת מן השבירה למשטחים, ולא מניסיון לייצר אשליה מימטית. הצבעוניות החזקה והמתפרצת מרמזת על מלאות חודרת כל, לעומת הקווים הגרפיים הכהים המצויים קרוב יותר לקוטב המונוכרומאטי וכך מצליחה התמונה לשדר קור וחום בו זמנית ולייצר סצנות שדומה כי הוקפאו לתוך הזמן, נוצקו לתוך "קוביית קרח" בלתי נמסה או פיסת שרף ענבר ארכיאולוגית.

מבחינה תכנית, משלבת שלם כמה וכמה עולמות תוכן; מן העבודות עולה ניחוח של סיפורי המיתולוגיה הקדומים (הזאבה המניקה את עולליה, מעלה על הדעת את הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס), עולים בזיכרוננו גם ציורי האבוריג'ינים הילידיים באוסטרליה, תחפושות של שמאנים, הד קדמוני וקדום בוקע מליבת הבד. שלם אינה מהססת לשזור בין דגם הערבסק המזרח תיכוני והרגיסטרים של ציורי הפירמידות וכתבי החרטומים, לדיגום צמחי, בין מוטיבים דרום אמריקניים לדגמי שטיח ואריגה פרסיים ומיניאטורות הודיות.

שלם משתמשת גם בכוח ההתלכדות בין העבר להווה. היא אינה מייצרת תעתיק של העבר, אלא מייצרת פרשנות פוסט מודרנית שבוחרת להטעים את השטיחות האינהרנטית למצע של העץ, הבד או הנייר. העבודות נדמות מרחוק ספק כעבודות של מחשב, צרובות פיקסלים, ספק כעבודת טקסטיל ורק למתבונן מקרוב מסגירות את היותן עבודה ידנית ומפרכת.

כאשר פרסם בשנת 1913 זיגמונד פרויד את ספרו הנועז והחדשני "טוטם וטאבו", הוא דיבר על הטוטם כרכיב מכריע בדתות האנימיסטיות, על רגע הראשית של הציביליזציה האנושית. ייצוגי הטוטם של רונית שלם הם ייצוגיו של הטוטם העכשווי, האקולוגי, הרפלקסיבי. ציוריה אינם נאיביים, פרימיטיביים או מכוננים יחס רומנטי לטבע. הם מפוכחים מאוד, בעלי איכות של ריחוק. ועם זאת מסגירים את ההשתוקקות להיבלעות והיטמעות - ראו הציור "דיוקן עצמי" אשר לא בכדי נבחר לכריכת הקטלוג. שלם אינה נרתעת מבחירת תכנים רגשיים לציוריה; אייל שרוע על צדו, צל שחור ומאיים חותך את התמונה ומרמז על גסיסתו, נחש מאיים לבלוע ציפור קטנה שאינה ערה לסכנה בה היא מצויה, ציפור טרף בעלת מוטת כנפיים מרשימה חגה ועטה על טרפה, או שביל מתפתל שאינו מוביל לשום מקום.לצד תכנים אלו מצויים גם ציורי החיות הדמיוניות, ההיברידיות, המביטות אלינו בעניין רב, ומציעות אופציות המתקיימות באזור הביניים שבין המציאות לציור, בין הבדיון למימטיות.

האמנים האהובים על שלם הם אמנים עכשוויים כז'אן מישל בסקיה האמריקני פרידנסרייך הונדרטוואסר האוסטרי, וכן האמן הצרפתי בן המאה ה19 , אנרי רוסו. ניכר כי הפנימה מהם את החיבה לסגנון לצד קירבה לטבע, למשטחי צבע חלקים ובוהקים לצד קו גרפי מובחן, את הציור העשוי רבדים- רבדים יחד עם תבניתיות צורנית. אולם דומה כי מעל לכול למדה שלם את היכולת לצקת זרם סמיך של אפילה רוחשת מתחת למעטה צבעוני, עשיר ומלא חיים.