Angel no.7

יעל שחר היא צלמת ויוצרת סרטים דוקומנטריים. סרטה "מליסה mom ואני"  הוצג בפסטיבלים מסביב לעולם והוא עוסק בדמותה של מליסה,  חברה של יעל צל מהעבר, המופיעה גם בכמה מתצלומיה וקשורה לימיהן המשותפים כחשפניות ביפן. פרטים אלו חשובים כדי להבין את הקשר הביוגרפי בתצלומיה של יעל ואת המסע האישי שחלק ממנו נראה בתערוכה. יעל מצלמת דימויים של כוח ויופי ודרכם היא מצליחה לחשוף מסכות, מצבים נפשיים וכאב. הסצנות של הנשים בצילומים לקוחות ממקומות במקומות שונים: אישה במכונית בבגדי כלה, רוכנת החוצה, זוג שדיים מציץ ממחשוף, משקפי שמש, סיגריה ורולים בשיער. השנייה מצולמת בחדר אפלולי כשהיא שוכבת על במה, מחזיקה סיגריה ומאחוריה ניצבת מראה ממנה נשקף פלג גופה האחורי. השלישית, עומדת ערומה על גג רחב ידיים, גבה לצופה ומולה בתיו  של כרך אורבאני אפור. היא מרימה את שיערה ומענטזת כאילו מול מראה דמיונית. על גבה יש קעקוע. הצבע הדומיננטי בתצלומים הוא שחור, והנשים הן בעלות אופי מסוים: הן צעירות-מבוגרות, פרועות, חופשיות, ומשדרות נוכחות חזקה, מוחצנות ומיניות. הצילומים ישירים ופשוטים.

בצילומיה, עוסקת יעל באישה כדימוי, תמהיל המערבב יופי וכאב כוח ותשוקה והוא התוכן אשר מרכיב את הדימויים. הנשים מצולמות בתנוחות שונות - והשפה היא שפת תנוחות גוף והבעות פנים הלקוחה הישר מעולם הדימויים של דוגמנות מגזינים. הן אמורות לפתות, למשוך וללכוד. זוהי שפה שנשים עכשוויות יודעות להשתמש בה היטב וגברים יודעים לקרוא בקלות. יעל מצלמת סטריאוטיפים ומיתולוגיות,  אובססיה ארוטית. הנשים המצולמות מוכרות אשליה הקשורה לסקס, לפנטזיה ולכוחניות. בהתבוננות בצילומים נראה שהמצולמות והצלמת מכירות זו את זו, וכי יש ביניהן מערכת קודים אישית. רק באחד התצלומים נראות עיניה של המצולמת, מבט קרוב ואינטימי לכאורה, דמות של פאם פטאל, פתיינית אמריקנית אירופאית, כמו כוכבות הקולנוע בסרטי הפילם נואר האמריקני בשנות החמישים, כמו נשות ברלין בשנות ה-30. מבט נוסף על התצלום מסגיר חיקוי למבט אינטימי, פנים עייפות, החושפות כאב נפשי. יעל מיטיבה לצלם שריטות נפשיות עטופות בדימויי פופ וזוהר, טראומות שהפכו לבידור, מלכודות ריקות, חלומות ילדות שהתפוגגו, פנטזיות שהתפוררו.

מיקה – גלריה לאמנות ישראלית  בן יהודה 97 תל אביב