משנות השבעים עד היום

כבר בשנות ה-70  בלט כהן גן כאמן מושגי פורץ דרך, שפעל בזיקה לתנועה בינלאומית של אמנים ששינו את מושג האמנות. הפרוייקטים שביצע הוכרו זה מכבר כקלאסיקה. הזכור מכולם הוא פרויקט ים המלח במסגרתו הוא שתל שרוול ארוך מניילון שהזרים מים מתוקים ובתוכם דגים חיים ממעיין אל תוך ים המלח. בכל הפרויקטים שלו המסר היה אישי, אנושי ופוליטי ועוסק בניסיון להתמודד עם תנאים של סביבה זרה, שאלות של הסתגלות וניכור. במחצית השנייה של שנות ה-70, בזמן שלמד בניו-יורק  היה לאחד האמנים שהניעו את מגמת "הדימוי החדש" באמנות האמריקאית. עם שובו לארץ בראשית שנות ה-80 המשיך לפתח את שפתו הייחודית שבמרכזה דמות האדם . כהן גן יצר דמות סכימטית, חסרת ממשות ורגש. דמות זו היתה מפתח בגיבוש שפה אסתטית מורכבת ומרתקת, שהובילה להתמקדות ב"ציור משולב".

במהלכיו אלה ובספרי האמן שפירסם, היה כהן גן לאחד מחלוצי המודעוּת לטבעם המובנה של מושגי המרחב והזהוּת, ועבודותיו המאוחרות יותר חוקרות את המתח בין המיתוס ותולדות האמנות, בין המדע לתרבות המערבית ובין הנצרות ליהדות.
    

הפתיחה ביום חמישי, 6 בדצמבר 2012, בשעה 8 בערב
אוצרת : גליה בר אור
אולם מרקוס ב' מיזנה, האגף ע"ש גבריאלה ריץ', הבניין המרכזי