ממשיות
בודפשט, לייפציג, סן פרנסיסקו ויפו הן התחנות אליהן לוקחת מיכל גביש רוחות רפאים עצומות מימדים של משפחתה בטכניקה מעורבת. גביש מתיחסת לתהליך עבודת האמנות כמו אל מחקר מדעי: חיפוש אחר משהו חסר הגדרה שהיא חשה צורך עז לבטא, כשהזמן והעיסוק בו יוצרים את הפתרון. גביש חשה בנוח עם נתונים, מכשירים וחומרים ומבטאת את רעיונותיה במגוון דרכי ההבעה: מווידאו ארט ועד ציור מסורתי. בתערוכה הופכת גביש רוחות רפאים חמקמקות לנוכחוֹת ומציגה אותן כחומר קיים. התהליך שנמשך כשנתיים, החל בבודפסט עבר ללייפציג וסן פרנסיסקו והסתיים ביפו.
העדר קרובים, המחסור בסיפורים והעיסוק רב השנים בביוגרפיה המשפחתית, פרצו לכדי רעיון ליצירה בזמן שהותה בבודפסט בשנת 2011. "מלגת אמן" שהחזירה אותה לעיר הולדתו של אביה, ושהותה במרכז האמנותי סמוך לבית ילדותו, דרבנה אותה להתרכז בשורשים המשפחתיים. על סמך קומץ צילומי פורטרטים של משפחתה החליטה גביש להעצים את פניהן של הדמויות הקטנטנות ולהעניק להן גוף, לבוש ונסיבות בציור על גבי גיליונות נייר. השלב הבא בתהליך היה להכיר לדמויות שיצרה את המקום ממנו באו. תלויות על גבי מוטות ענק הול הוליכו גביש ואמנים נוספים את הדמויות ברחובות הרובע היהודי של בודפסט. מגעו של הנייר עם הרוח והדמויות הכמעט שקופות המבקרות במחוז ילדותן, הפכו לווידאו ארט ולצילומי סטילס.
לאחר מכן עברה גביש לעבוד בלייפציג. דמויות הנייר הגדולות התלויות ברחבי הדירה כמו ביקשו בית. גביש ציירה אותן שוב על גבי בד שקוף והעניקה להן מרחב ביתי בציור על קנבס: כיסא, כורסא, שידה, מסגרת של תמונה. כעת, מצוירות בשני רבדים הוציאה אותן לטיול ביערות סביב לייפציג בהם מצאו מסתור רבים מיהודי בודפסט שהועברו לבוכנוולד ופגשו במוות. גביש יצרה מיצב בו המסגרת המצוירת ברובד האחד והדמויות המצוירות ברובד השני נתלו על קיר עליו הוקרן השיטוט ביער. בכך יצרה אגדה משפחתית, עוד נדבך ביוגרפי מומצא וממשי לדמויות שלא פגשה.
בבואה להציג בגלריה סנדרה לי בסן פרנסיסקו המציגה בעיקר ציור, הייתה גביש צריכה לעסוק בהמרת חומרים. הווידאו ארט של היער בלייפציג הפך לציור. הדמויות מבודפסט הגיעו למעונן החדש באמריקה תלויות במלוא אורכן ושקיפותן בחדרים משוחזרים כשהיערות המצוירים על גבי קנבס ברובד השני מהווים זיכרון לאחריתן. בהצגתן באמריקה זכו הדמויות לחיים אלטרנטיביים הגונים כשענן העבר רובץ עליהן. בתערוכה ביפו העובדות הביוגרפיות של הדמויות מאבדות את משמעותן. גביש עוברת כאן לצייר הכול: את הדמויות, את פרטי החדרים, את היערות. בהעדר מיצג קונקרטי עוברות הדמויות מטמורפוזה וזוכות לחיי נצח. רוחות הרפאים הן ממשיות ושלמות, הן כמו הקנבס, האקריליק והגרפיט. הן חומר שניטל ממנו הזיכרון, האסון והחוסר. כמו במחקר מדעי עת שמים את החומר תחת עין המיקרוסקופ וצורתו הראשונית ניטלת ממנו והוא הופך להיות חסר הקשר ושונה ואדיר.
ב'–ה' 10:00 – 17:00 ; ו' 10:00 – 14:00
נעילה: 14.10.12
צדיק — גלריה לאמנות האפשר
שמעון הצדיק 16 , יפו zadik.org.il (077)495-6981