מחווה של אתי לב לסבה, אברהם זרחיה, מוותיקי מורי בצלאל . בגלריה משרד

אתי לב היא אמנית וותיקה היוצרת ומציגה כבר קרוב ל-40 שנה בארץ ובעולם.לב, היא צברית,ילידת הארץ, אשר שורשי אמנותה נטועים היטב בתחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בראשית המאה הקודמת.תולדותיה של משפחתה, משפחת זרחיהקשורות למשפחות היהודים שלא עזבו מעולם את הארץ ולא יצאו לגלות. יהודים אלו המכונים "יהודי החרמון" התגוררו בכפר חצבייהלמרגלות החרמון, בגבול ארץ ישראל במשך 2000 שנה. את סבה , אברהם זרחיה, מוותיקי מורי בצלאל אתי לבלא פגשה מעולם . אך כבר מילדותה התוודעה לעבודתו ולמולקולת הצבע שהועברה אליה בירושה. בציוריה המופשטים עזי הצבע והמבע. היא ממשיכה את הקוד הגנטי של היצירה ממש כאילו והמשיכה לבנות את החנוכייה מעשה ידיו של סבה, אותה מצאה בבית אמה לאחר פטירתה, בטרם הספיק לסיימה.

על זכרונות ילדותה מספרת אתי לב :
"משחר ילדותי ראיתי את התעודה ממוסגרת שוכנת קבע על הקיר המרכזי בבית הורי,  צילומי דמויות מנחושת שרועות, עומדות בעלות שרירים עבים וחטובים ספק גברים ספק נשים, שלשלאות נחושת השתרכו להן בין הדמויות הרבות, כמה כפות ידיים בשרניות מושטות קדימה, מבנים של בתים, גביע יין, ובאמצע למטה חלק בהיר ואותיות בצרפתית, שלימים זיהיתי את שמו של סבי אברהם זרחיה, בצד הימני בתחתית החלק הבהיר תמונה קטנה של סבא. באותה תקופה של ילדותי לא ידעתי לזהות את השפה הצרפתית וכששאלתי  נאמר לי זו הדיפלומה של סבא שלך, סבא היה אומן ברקוע נחושת, "וגם קיבל מדליה מזהב" הוסיפה דודתי יהודית, לסבא נולדו חמש בנות ושלושה בנים ואצל כולם על הקיר הייתה תלויה הדיפלומה של סבא".

תערוכתה הנוכחית "מפגש בלתי צפוי" היא מעין תערוכת מחווה של אתי לב לשורשיה. על התערוכה כותבת האוצרת רחל סוקמן :
שפת היצירה של אתי לב התגלמהבמהלך השנים בעיקר בציורים מופשטים טעוני מתח, בשמן על בד,שמהם בקעה צבעוניות עזה. בכל התחלה של ציור הושקע מאמץ אדיריםעל מנת ליצור מרחב צבעוני עלהבד שכמו חיכה לה. היא באה אל הרִיק טעונה בעולמה,מלאת רצון לתת ביטוי חזותי למחשבות, למראות, לשאלות ולזיכרונות שהצטרפו לכדי פרקים בחייה.
ציוריה נבנים כסביבה מוכרת, בתוכה כתמים וקווים מצטלבים,היוצרים מרחב ציורי עשיר בצורות גיאומטריות ובדימויים בצבעים בוהקים. מצע זה נברא כמקום פתוח, המזמין אל תוכו אורחים למפגשים בלתי צפויים, דמיוניים, מפתיעים; מפגשים עם העבר ומפגשים עם פנים ועם צללים.
בחלק מן הציורים מןהשנתיים האחרונות מתארחות דמויות דיוקן ודמויות צללים. אלה גם אלה באו לביקור בתוך המופשט שלה,נכנסו לרגע ונשארו לשהות ממושכת.עם הזמןהלכוהדמויות ונעשו מוכרות לאמנית, והיא החלה לזהות בהן את דיוקנה העצמי, את תווי פני אמה, את דודותיה ושאר בני משפחה, ביניהם הדוד נתן, כולם מירושלים.

נוף ילדותה המאושרת בירושליםמהווה מקור בלתי נדלה לריחות, למראות ולזיכרונות מבזיקים של שוק מחנה יהודההנראה מחלון האוטובוס.וכך היא כותבת: "אמי אמרה לי:'בואי מהר, יש לנו פגישה ברחוב בן יהודה עם דוד נתן'... הסתכלתי מבעד לחלון האוטובוס ואמרתי לאמי: 'הנההבית של דודה יהודית'. בהמשך חלפנו על פני השוק וראיתי את כל הדוכנים של הירקות הצבעוניים, פיילות גדולות בשלל צבעים תלויות בפתח החנויות הפונות לכביש ...".

העבודה מפגש בלתי צפוי נותנת ביטוי חזותי לריבוי חוויות,חוויות החולפות לנגד עיניה, רצופות במפגשים אקראיים, כולן נדחסו לכדי יום אחד בחיי האמנית. האירועים כולם מתרחשים בתוך משטחי צבע סוערים, המייצרים משטח של ציור מופשט.במישור העליון,סמוך למרכז, יושבות שתי נשים בהירות שיערבסודרים אדומים, אם ובתה, צמודות זו לזו, חולקות ספסל אחד באוטובוס עירוני. אלה הן אתי לב ואמה, אביגיל. דוד נתן מתוארבמסגרת אדומהבפינה הימנית העליונה, מרוחק מהן.רק כאן, על בד הציור,מתרחש המפגש שלא אירע במציאות.על הבד מתקיים עולם דמיוני המנותק, לכאורה, מן המציאות,אך מצליח לתאר נוף אורבני הנשקף מבעדלחלון תוך כדי נסיעה.

הערבובהצבעוני של נוף עירוני מרצד,שבתוכו ניתן לזהות פרטים, כגון חלונות, סורגים, בתים, קוביות, גדרות, סולמות, עמודי חשמל,דוכני פרחים ופירות, נרקם על בד הציורבשקדנות כשל רוקמת תחרה.כך, למשל, בציור מפגש עם העברשבו נראה דיוקן עצמי של האמנית מלפנים ומאחור;המקום שבו היא מוצבת בקומפוזיציה, מבטא את רגעי הגעגוע לעָבָר הצבעוני.

מוטיב זה, של נוף עירוני כמקום מפגש,שב ומופיע בחלק מן העבודות בתערוכה הנוכחית. היכולת להמציא, בכל פעם מחדש, מרקם שונה-אך-דומה של גופים, של דמויות, של פנים וצללים, מעיד על האובססיביות שביסוד ציוריה, ומשתקף נכוחה בציור מפגש משפחתי.
יכולתה של לב למתוח את גבולותהצבעוניותשל הפלטה ובה בעת להפגין שימוש נועז בצבע השחור, כסמן דומיננטי לצללים, דמויות נוכחות, בין בדמיונה ובין בזיכרונותיה, באה לביטוי בציורמפגש עם צללים. השחור במיטבו סוער ויוצר מתח מרטיט בציור המופשט סורגים בחלוני.המכחול הטבול בשחור,בעודו מסמן פרשת דרכים על רקע צבעי האוקר החמים,פוגש שתי בנות משפחה,מפלג בין צללים שחורים לצמד דיוקנאות בציור על פרשת דרכים.
נוקטורנו
אט-אט מתבהרת התובנה כי היצורים, שבראה לב וציירה במכחוליה הצבעוניים, הם בני שיח מימי ילדותה ונעוריה בשכונת מזכרת משה בירושלים,מקום מגוריהם של סבה וסבתה, אסתר ואברהם זרחיה.מקורותיה של משפחת זרחיה בן שטח בכפר חצבייה למרגלות החרמון,בגבולה הצפוני של הארץ, שבו התקיימה קהילה יהודית כפרית במשך אלפיים שנים, מאז ימי בית שני.דרכו האמנותית של סבא אברהם זרחיה שזורה בחיי בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, שם לימדצורפות וריקוע נחושת, מקצוע שאותו רכש בדמשק.ניצוצות של אמנות וכמיהה לציור ולפיסול בחומר החלובלב בתקופת ילדותה, כשהייתה מוקפת ביצירותיו המרשימות של סבה.מורשת משפחתית זו מסבירה את מחויבותה התמידית לא רק לציור, אלא גם לדמויות המשפחתיותשהחלו להופיע בציוריה. ניכרכי לדמויות איןכל כוונה להיפרד מן האמנית שיצרה אותן, ואכן הן קשורות אלו לאלו בעבותות של קרבה.

תערוכתה של אתי לב 'מפגש בלתי צפוי' המכילה סדרת ציורי שמן מופשטים ועזי צבע של מפגשים מסתוריים במהלך יום אחד בחייה של האמנית,  תוצג בגלריה משרד בתל אביב,  בין התאריכים: 28.6.12-3.8.12
אוצרת: רחל סוקמן.