"אותו הים"-תערוכה סביבתית הבוחנת את הווית החוף הישראלי

התערוכה בוחנת את התרבות הישראלית כפי שהיא נראית בחוף הים. מטרת התערוכה להאיר זרקור על שמירת החופים למען הדורות הבאים . האוצרות התחברו עם עמותת "צלול" כדי לתת במה לנושא זה.

על שפת הים, בתקופות אחרות של המדינה בא לידי ביטוי הנרטיב הציוני של "שלילת הגלות"- ניסיון לעצב ישראליות חדשה. הישראלי החדש פורק מעליו איסורים דתיים ונפטר מה"גלותיות" שלו והופך ליצור יצרי. דמותו של הישראלי החדש באה לידי ביטוי ב "נימרודית", שזופה, שרירית  ונהנתנית.העבודות בוחנות את ההווייה הישראלית מכמה היבטים, בין השאר בכדי להשאיר את הים והנחלים נקיים כשם העמותה "צלול".

האמנים המשתתפים:
רחל טימור - הולכת בעקבות "הזמן האבוד" ומחפשת את חוף ימה של העיר הלבנה.

ד"ר ורדית קנר מגדירה זאת כ- "מסע אל מחוזות הזיכרון". רחל טימור מקבלת השראתה מצילומים ישנים ומשיטוטים אינסופיים ברחובות העיר הסמוכים לים. עבודותיה נקיות, בשחור ולבן ומאופיינות בהקפדה על ציור של המוני פרטים, הנותנים את האווירה הסואנת ורוגשת של חוף תוסס. חרף העדר הצבעוניות, ניתן להבחין בנקל במשחקי האור והמים, אם כי הדגש הוא על הנוף האנושי.

רבקה ססובר פלד - לדידה, החוף איננו מסתיים בתל אביב, אלא מגיע עד לעזה. רבקה מציירת קייטנת קיץ של ילדי עזה. ציוריה נלקחו מתוך צילומים של צלם העיתונות ניר כפרי.

עודד פיינגרש – ציוריו מתאפיינים בצבעוניות מתפרצת נאיבית משהו. עגן הסירות עם תרניי היאכטות הינו ניגוד משווע לחמור המדשדש בחופי עזה. החופים של עודד עשירים וקוסמופוליטיים, אך נשארים ים תיכוניים.

פנקס מורנו - מצייר את החוף התל אביבי הומה אדם, מתרחצים, משתזפים וממנגלים. במבט משועשע משהו ובראייה שאיננה נטולת גרוטסקיות, הוא מגחך אך אינו בז. החוף אצל מורנו  הוא מקום מערטל במובנים רבים. פה ניתקל בישראלי המצוי נטול ה- "הפוזה".

אוצרות: מלי וורה דוביצקי

פתיחה: 7.6.2012 שעה : 20:00
בסטודיו של רחל טימור, רח' שבזי 32 (פינת נווה צדק 16 ) ת"א