הצולחים
בתערוכתה החדשה הצולחים חוזרת האמנית אורלי מיברג אל הים. אך הים, בעבודותיה אלה, אינו אותו ים. אין זה הים האקספרסיבי, הבולעני וגם לא חופי בין הערביים של תל אביב יפו המוכרים לנו מתערוכותיה הקודמות. הים שלפנינו הוא הכנרת – סמל דתי, תרבותי, לאומי כמו גם אתר של ספורט ימי, ושל נופש ובילוי.
מה שהחל כצליחה – אירוע ספורטיבי עממי כאמצעי להנחלת רגשות לאומיים משותפים, כפי שהיטיב לתאר זאת ההיסטוריון המרכסיסט אריק הובסבאום - נהפך לנגד עינינו לתבוסה, לרדיפה, למנוסה, להַגְלָיָה, לחיפוש אחר חוף מבטחים.
הצולחים מתחילת המסע אינם אלא ניצולים חסרי שם בעיצומו. מצופפים על רפסודות, דחוקים זה לצד זה על כלי שיט רעוע, מבקשים הניצולים להימלט לעבר עתיד לא ידוע. זהותם – אם בכלל – מוענקת להם בזכות מספריהם בתחרות שחוקיה השתנו וכעת היא אינה אלא מלכודת. חופי הכינרת אינם החוף שבאופק, אלא חוף מקביל שאין בו חפץ.
כך, עזובים לגורלם אנו נפרדים מהם. נשים וגברים ששורשיהם במים. מסה הנעה מכאן לשם. משם לכאן.
אילנה ברנשטיין, ת"א, 2012
שיח גלריה יתקיים עם אורלי מיברג וד"ר רועי ברנד וזויה צ'רקסקי
יום שישי ה 15.6 ב12:30