מיכאל גרוס – ציור
גרוס רואה את המציאות הפיזית בתור מתמטיקאי ואדריכל כלומר ראייה מופשטת מחד ומינימאליסטית מאידך. להלכה ולמעשה עבד גרוס בחלק גדול מהיצירות שלו כמו אדריכל שמתכנן את המבנה ממאגר של פרטים ולא מראייה כוללנית של המבנה. מעין אדריכלות הפוכה. מהפרט אל הכלל ולא מהכלל אל הפרט. משטחי הצבע, בניית הדמות המצוירת – בית, עץ או אדם – וכן החומרים הנוספים לוחות עץ, משטחי מתכת או מוטות ברזל, הכול נעשה כמערך אדריכלי. ייתכן כי זה המקום לציין כי מערך אדריכלי שונה מתפיסה אסטטית בכך שבמערך אסטטי המשטחים מתייחסים אחד לשני על פי פרופורציה ומשקל בעוד במערך אדריכלי בנוסף לשיקול האסטטי מעורבת חשיבה פונקציונאלית ובמקרה של ציורי גרוס הפונקציונאליות היא מטרת הציור.
מעניין גם לאבחן ולראות את נטייתו של גרוס להשאיר את הבדים (קנבס) עירומים מצבע ולראות את השימוש שהוא עושה בטקסטורה של הבד כמשטח מטויח בטייח ראשוני. ברבות מיצירותיו מעמיד גרוס את הקומפוזיציה הציורית במערכים המזכירים לא במעט תוכנית עבודה אדריכלית או סכמות אדריכליות ראשוניות. ראוי לציין כי במרבית יצירותיו של מיכאל גרוס, בעיקר משנות ה-60 ואילך איבדה העבודה את אלמנט הנפחיות המדומה. עבודות הציור הן עבודות שטוחות ונראות כאילו הן צפות על פני השטח ומעליו ללא ניסיון להעניק להן נפחיות שתדמה תלת ממד.
בתערוכה כ- 50 יצירות פיסול, ציור ורישום.
קטלוג מלווה 50 ₪.