כתמים של זיכרון

ביום שישי, ה-27  לאפריל 2012, תפתח תערוכה חדשה בבית האמנות במבשרת ציון. זו תהיה תערוכת יצירות של פמלה סילבר, אמנית תושבת מוצא עילית, שם היא מתגוררת מזה 27 שנים, בבית מוקף גינה פורחת ששימשה נושא לרבות מיצירותיה. היא יוצרת לאורך שנים רבות, מאז שנת 1975. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות, יחיד וקבוצתיות, בארץ וברחבי העולם: אנגליה, יפן, דנמרק, אוסטריה, פורטוגל, רוסיה, סין, דרום אפריקה ועוד. יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים, בין השאר: מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, Victoria and Albert Museum לונדון, Museu da Agua da Epal ליסבון, Tama Art Museum טוקיו.

פמלה סילבר היא ילידת יוהנסבורג שבדרום אפריקה, שגדלה בזימבבואה ועלתה לארץ ב-1973. היא בוגרת אוניברסיטת קייפטאון בהיסטוריה ואנגלית, ובעלת תעודת הוראה באמנות מגולדסמית' קולג', לונדון, ולימודי אמנות מ Art Students League-בניו יורק. בנוסף היא התמחתה בטכניקות הדפס ב"מכללת מסצ'וסטס לאמנות ועיצוב" בבוסטון ובסדנת ההדפס ירושלים, שם היא ממשיכה ליצור עד היום.

האמנות היא חלק מהותי מחייה של פמלה סילבר, היוצרת מתוך עולמה הפנימי  באופן אינטואיטיבי ואקספרסיבי. סילבר שואפת לחבר בין החוויה החושית שלה ובין מעשה הציור. היד שלה היא ההמשך הישיר של הדמיון, הרגש ותת-המודע, ורק לאחר השלמת היצירה בא הפענוח והגילוי של הרציונל. היא יוצרת באינטנסיביות, לפעמים אף עשרות עבודות ביום, הנובעות בשטף ממעמקי תודעתה, ללא התערבות.

במוקד עבודתה לאורך כל שנות יצירתה, עומדים חוויותיה וזיכרונותיה משנות חייה הראשונות בזימבבואה, חוויות שעיצבו את זהותה ואת עולמה האישי והיצירתי. זיכרונותיה מורכבים מהתנסויותיה כילדה וכנערה, ממשפחתה, מהמשרתים השחורים ומעצמת הטבע האין-סופית, מקור החיים והשמחה.

סילבר ידועה בצבעי המים שלה, היא יצרה בהם שפה ייחודית לה, המתאפיינת בקולוריזם מלא אור ושמחת חיים. נוסף על צבעי המים היא יוצרת גם בצבעי שמן ובשיטות ההדפס תחריט ומונוטייפ. העבודות בתערוכה נוצרו ברובן בטכניקת המונוטייפ, הדפס יחידאי של דימוי, רישום או ציור, שנעשה בצבע על גבי לוח העשוי מחומר קשיח ובלתי סופג. הדימוי מועבר לאחר מכן אל גיליון נייר על ידי לחץ של מכבש דפוס. אין אפשרות לחזור על ההדפס מכיוון שהדימוי הנמצא על הלוח משתנה בעקבות תהליך ההדפסה: רוב הצבע עובר לנייר ונמחק מהלוח.

גוף העבודות המוצג בתערוכה נוצר בשנה וחצי האחרונות, תקופה שהתחילה בעת שחלה אביה של האמנית והסתיימה כעת. לאורך תקופה זו התמודדה סילבר עם פרידה מאביה, ובסופה - עם מותו. תהליך הפרידה היה מלווה במהלך יצירתי אינטואיטיבי שכלל העלאת חוויות וזיכרונות משותפים לה ולאביה והסתיים בשחרור ובחגיגת החיים. העבודות עוסקות במסע שעברה, ברגשותיה ובדמותו של אביה: באהבת הטבע והחיים שבו, בחיוניותו ורוחו החופשית, וביכולותיו ליהנות. העיסוק בדמותו של האב ובחוויות המשותפות להם יצר מרחב גם לחוויות פרטיות מהעבר, שצפו ועלו בתהליך הפרידה.

חלק ניכר מהעבודות מציגות פנים או ראש. הפנים נעדרי פרטים, שטוחים, לפעמים מחוקים לגמרי, למעט רמז לפה או עין בכתם צבע או בקו. אלה הם פנים מטפוריים, המביעים רצון לאחוז בדמותו של האב לפני שתיעלם.
"אני רואה אותך", אני רואה את דמותך הגשמית ואת מורשתך הרוחנית. הפנים נושאים בתוכם עולם שלם של חוויות וזיכרונות, המגולמים בצבעוניות, בקו ובכתם, כך בעבודות כגון "חזיון", "שדות חיטה", "שמי תכלת בהירים".  עבודות אחרות מופשטות, חלקן ליריות וחלקן אקספרסיביות, עוסקות בזיכרונותיה הפרטיים: "להסתתר מאחורי החלון", "שחייה בעירום במעמקי הים". חלקן מתייחסות לאהבת הטבע של האב, אהבה שהנחיל גם לבתו: "יער ירוק אדום", "כך התחיל העולם?", וחלקן - לתאוות החיים שלו: "הסוד".

לקראת סוף תקופת הפרידה מאביה, החלה סילבר ליצור סדרה של ציורי פרפרים באקוורלים, בתחריטים ובצבעי שמן, ביניהם פרפרי ריחוף צבעוניים, ענוגים, ולפעמים מופשטים עד כי נדמים לזיקוקי דינור או לשובל של כוכב שביט הנוסק מעלה. הציורים משדרים תחושה של שחרור, מרמזים על לידה מחדש, על מטמורפוזה של הגוף והנפש או אולי על נשמה העולה מעלה. כל סוף הוא התחלה חדשה.

אוצרת: סוניה אברמוביץ

פתיחה חגיגית:: יום שישי, 27 4. 2012, בשעה 13:00

שיח גלריה: יום חמישי, 17 במאי 2012, בשעה 20:00:

שעות פתיחה:

ב'-ה'  17:00– 19:00
שישי 12.00 – 14.00
שבת 11:00 – 13.00