הנסתר עולה על הגלוי

התערוכה עוסקת בנושא הסבך בשפה ובתקשורת. העבודות עוסקות גם בגילוי ובהסתרה של משמעויות כטקסט או כצורה. שם התערוכה "שפת סבכים" נקרא על פי משקל המילים "שפת סתרים". השם מרמז על שפה שרק חלק מבינים אותה ואת האופן בו היא מקודדת משמעויות.  זו היא שפה כעדות לקיומו של עולם בקורתי נוסף, אחר, פנימי ומוגן כמו גן פראי סודי המתקיים מאחורי הסבך.

עם כל ניסיונותיה לברר ולהנכיח את מהות החיים ,האמנות היא פרובלמטיזציה של המציאות. ביחוד מאז המצאת הצילום (בשנות העשרים של המאה ה19)  כשהציור התבקש להוסיף מימד או לחשוף מימד  מעבר לגלוי לעין. הדבר הוליד שפות-סתר אישיות, מובהקות יותר. שפות אמנותיות אלה (כולל שפותיו של הצילום עצמו) יש והמשיכו להשתמש בצילום , אך הפעם כמודל לציור, כפיסת מציאות  עליה  יחקקו את כתב היד האישי ,  הסבך האישי, הסוד  האישי, סליל הנתיבים המתפתלים אל הגרעין הפנימי  של האמן וההוויה.

יש והחתירה אל עומק בלתי נתפש  בעדשת המצלמה  מגיעה אל מימד חמרי-תשתיתי של טרום-שפה  וייצוג.  ההוגה הצרפתייה ג'וליה קריסטבה  מכנה מימד זה 'כורה',  והענף החדש   ,  שהולידה המהפכה האקולוגית, האקופסיכולוגיה --   רואה בו את המצע המשותף , קרקע הצימוח של מערכות החיים המתפתחות זו מזו בדרגות הולכות ועולות של מורכבות.

מבט אחד בתערוכה של  רוני אלוני, תמר מסג וגילית פישר,מביא אותנו קרוב מאד לתחום זה.

ציוריה של תמר מסג, מהם גדולים מאד, מכוסים תפזורת כתמים וקוים המעלים על הדעת  את התפזרות החלקיקים במרחב לאחר  אותה התפרצות ראשונית של המפץ הגדול, ואת זנבות השביט  של  מעופם. לציור זה מימד קוסמי  של גופים מרחפים שהאמנית מנסה להקפיא  או לתפוש  בעוד היא  שבה ונתקלת  במרווח אי-היתכנות הקוואנטית  של תפישה שכזו.

כמו במדע של ימינו העוסק מצד אחד  בגודלם  של גרמי השמים  ומצד שני בזעיר זעיר של מיקרואורגניזמים ובאטומים מהם מורכב החמר, כך גם בעבודותיה של תמר מסג  מסתתרים מתחת לקווים הגדולים הכמו-קוסמיים  דימויי צמחיה שהגיעו אל הבד לא פעם  באמצעות הצילום. הצילום נעשה ,בדרך כלל, על ידי האמנית עצמה , עתים  כסקיצה לפיתוח בסטודיו, עתים  כמעשה תיעוד שיגרתי של חוויה משפחתית. 

בציוריה של גילית פישר בולט העניין בקו ברישום, מה שהופך רבות מן העבודות  ל'ציורי מפות'  : מפות מוח, במובן של מה שהמח ממפה, ואף    מפות שלו עצמו. אלה מפות  מבט, מפות מנטליות  העשויות  באסתטיקה של מפות דרכים.  יש והמפה כמו קופלה  פעם ועוד פעם  ועוד... עד שהפכה לפקעת של קטעי-דרך , לעורקים של  עלה ועוד עלה...  עד שנדחסה  ל"דימוי-מתחלף" שהוא או כרוב חצוי או פרח /עין  או אבר מין.
 
יש והדימוי המתחלף  מרחף ב"זום אין"  לבדו במרחב של בד גדול,  אז  בולטים  בעבודה ערכים של  מלאכת מחשבת  מדויקת של מסמנים העשויים בחזרתיות מדיטטיבית.

רוני אלוני מציג עבודת רשת בשם: “ראש כתום" 2012.
גלילים גלילים  מוטלת הרשת בסטודיו  הענק של אלוני. יש בטכניקת  הקשירה זה אל זה , או הצמיחה זה מזה, משהו  וגטטיבי אלמוגי (אלמוגים—אותם צמחים חיים). יש והפסלים בוחרים את צורתם ומכתיבים את שמם.    בעבודה "ראש כתום"  בשל היות הפסל עשוי רשת ומשום כך מחורר, מתקבל דימוי של ראש ריק וחלול . כך גם בעבודות פיסול אחרות של אלוני, הנראים כמו כדי ענק מחוררים שאינם יכולים לאגור בתוכם דבר. בכך הם מייצגים עקרון פרדוקסלי של דבר והיפוכו, של ריק-מלא, ושוב, של חלל קוסמי; אותו  'חלל פנוי' הדחוס ערפיליות וגלקסקיות, שמשות ,  כוכבים, ענקים אדומים וחורים שחורים. על עבודתו של רוני אלוני כתב פרופ' יורם מרוז:"מושגים פיסוליים – ובעיקר אנושיים – כמו קשה ורך, שמן ורזה, סגור ופתוח מלווים את תהליך קבלת ההחלטות שלו. הוא נמצא מחוץ ובתוך עבודתו כל הזמן. כמו אופה הוא לש את החומר, מעצב אותו ונותן לו לתפוח, כדי לחזור ולתת לו צורה. יש והחומר-ביד-היוצר הזה תופח מעבר למימדיו של היוצר עצמו, כמעט מעבר למימדיו של החלל בו נוצר.
נוצר חלל נוסף, אך זה איננו אטום. השקיפות, שיוצרים קווי רשת הגדרות, נותנת לצורות המונומנטליות קלילות מפתיעה."

התערוכה מלווה בטקסט של סבינה מסג

פתיחה 19.3.2012  19:00

19.3.12-22.4.12

אוצרת: דלית מרחב

גלריה מרחב לאמנות,  נתיב המזלות, כיכר קדומים 8 יפו העתיקה

שעות פתיחה:
ימי ב,ד,ה,ו – 9:00-18:00
ימי ג- 9:00-17:00
שבת- 10:00-14:00