דיוקן עצמי ועבודות חדשות
הרצון להכיר ולהבין בעזרת פעולה אמנותית את ההחלטה לפעול יחד ולקדם את הרעיון השיתופי. היא בין היתר הסיבה לבחירה להציג דיוקנאות עצמיים.התבוננות בדיוקנאות חברי הקבוצה מעלה מגוון התייחסויות וטכניקות. יש שהעדיפו לייצג את עצמם בעזרת דימוי משמעותי בו הם עוסקים. ויש שעסקו בנראות דיוקנם הממשי.
אמירה זידאן, בצילום, חשפה את דמותה על רקע נוף ביתה בישוב הדרוזי ירכא, מעבר לחומת הבית מתגלה שקדיה פורחת, אמירה ניצבת בין שני עצי רימון בסוף תקופת השלכת, כבר הנצו בהם עלי הרימון מבשרי האביב. צועדת במבט אל מול הלא נודע, לבושה בשמלה דרמתית שחורה אוחזת בשמשייה לבנה מתחרה, ומולה צועדים בגאון תרנגול ותרנגולת צבעוניות כנף.
יעל אלבוים, בציור על גבי נייר משי, בצבעי כתום ואדום תעשייתיים, יצרה דיוקן ג'נג'י, שהוא חלק מסדרת הפרגים בהם היא עוסקת בשנתיים האחרונות. הדיוקן מסתיר את פרטי הפנים ומגלה אקספרסיביות בעלת עצמה, שעומדת בניגוד לפריכות והעדינות של מצע הנייר.
רועי דרסטין, בחר בדיוקן ורדרד מכמיר לב, כמו נחשפו הפנים האקספרסיביות מעבר לעור המגונן עליהם. פרח אדום ביצתי מונח על הראש. והדמות נראית כדמות אישה, אולי זוגתו, אך מריחות הצבע מטשטשות את זהותה.
נג'ואן זועבי, בחרה בציור בתהליך, פניה של זועבי נראות ומתגלות כמו אחרי קילוף מסכה לגילוי האמת. מוקד הציור נמצא בעיניים האדומות, ובשתי האצבעות הגדולות והמחוספסות. הדיוקן הנחבא בתוך מצע לבן, עצוב, מודאג, אולי אף מבוהל. צבעי האדמה והאדמומית שמכתימה את הפנים , יוצרים כובד של מסע הנפש.
נעם ונטורה, מתבונן בעצמו באופן המוכר לנו מציורי דיוקן קלאסיים, אך מריחות המכחול הקצובות והפרועות עומדות בניגוד לרצון להעלים את סימני המכחול בציור הקלאסי, גם אינטנסיביות המריחה וצבעוניות צבעי האדמה מגלים קשר לציורי ואן גוך. יש מידה של אירוניה עצמית בדיוקן, ובבחירה במסגרת המוזהבת הזולה.
סאהר מיעארי, חורט בדיסק את דיוקנו בפח. עבודת הכפיים של פועל הבניין מלווה את מיעארי לאורך השנים , גם כשבעיסוקו כיום הוא אמן ומורה לאמנות. ברבות מעבודותיו משתמש מיעארי בחמרי בניין. הקורוזיה והחלודה שמתערבים בעבודה משנים אותה ומאפשרים לה חיים משלה.
יעל כנעני, בחרה בציור/רישום צנוע על נייר, ההבלחה הדומיננטית של השפכטל מצד אל צד, והרישום המעודן והקליגרפי, דימוי צמחי שעבר תהליכי הפשטה, מבטאים ניגודים מאוזנים ורגישויות בגווני השחור, כשציורי הזן נמצאים כהד לעבודה.
שמואל פאר, כפסל בחר פאר בעבודת ברזל חלוד שמייצגת נושאים מרכזיים בעבודתו. העץ והבית. גם בפסל זה כמו בציור/רישום של כנעני, מתרחש מתח שקט בין תנועה לסטטיות. החישוק (כמו העולם/קוסמוס) נשען על העץ והבית (הדיוקן העצמי), שהם מקורות האיזון של האדם בחייו.
מרגו גראן, תבליט קרמיקה לבנבן כחלחל, עליו מוטבעות כפות ידיה של גראן, בתנוחת תחינה? תפילה? או הטבעת "האני"? שריטות וסימנים לא מפוענחים, חרט שחוצה את העבודה כמו היו לוחות הברית. מטעינים את הדיוקן העצמי ברבדים גלויים וסמויים.
אשרף פואח'רי, מאז החל לעסוק באמנות מלווה החמור את פואח'רי עד שטושטשו הגבולות בניהם. עיסוקו בעיצוב גרפי, השנינות והביקורת התרבותית ניכרים בדיוקן העצמי שנבחר. המפגש הלא צפוי בין "החמאר" למדבקה הצהובה מעלים חיוך ושאלות קיומיות.
נעה רז מלמד, לאחרונה יצרה מלמד מספר תערוכות שבהן היא מעלה אפשרויות נוספות להתבוננות ברצף המוכר באמנות הישראלית על טבע ארצנו. בחירתה לתערוכה במדף קטן שבקצהו מונחת מגזרת מורכבת של סירת נייר (ספר טבע), שממנה בולט וניצב במלוא חניטתו מפרש פרח הצלף, מעצים את מורכבות דיוקנה והחיבור הבלתי ניתן לניתוק בינה לבין המטפורות שמאפשר העיסוק בטבע ארצנו.
דרורה דקל, דקל מרבה לעסוק בדיוקן עצמי. בעבודה שבחרה מתגלה דיוקנה בתוך כתם שחור של צבע ספריי תעשייתי על גבי נייר משי מקומט ודק. הדיוקן מופיע כבית עם עיניים ופה, העיסוק בבית ובסממני הסיפור הביוגרפי חדרו את המצע העדין והנכיחו את קיומם.
תמי שוער, בעבודת וידיאו ארט שיצרה שוער, היא חושפת פעילות עמלנית של ידיה בכיור המטבח. אין זו שטיפת כלים שגרתית, אלא, שטיפת ערמת כלים שבורים. שוער אספה את כל הכלים שנשברו לה מאז השרפה שהכתה בכליל בסוף שנות ה-80, וערכה להם טקס טיהור מאבק השנים.
פתיחה בשבת, 10/3/12, בשעה 13:00
נעילה בשבת, 14/4/12
מפגש שיח יתקיים בשבת 31/3/12, בשעה 13:00
עם נציגי הגלריות השיתופיות.
השיתופיות לאן?
(תופעה זמנית או מתעצמת?)
משתתפים:
רועי דרסטין, אשרף פואח'רי, שמואל פאר, נועה רז מלמד, נג'ואן זועבי, יעל אלבוים, מרגו גראן, אמירה זידאן, דרורה דקל, יעל כנעני, תמי שוער, סאהר מיעארי, נעם ונטורה
שעות פתיחה:
שישי- 11:00 – 14:00
שבת: 11:00 – 15:00
ראשון- 16:00 – 18:00
פרטים להתקשרות:
0528-011252
drorad@cabri.org.il
https://www.facebook.com/groups/drora.50/