על האיום המיני באמנות
במאמרו הידוע משנת 1919, הגדיר פרויד את המאוים Das Unheimlich)) כעיסוק בפן האסתטי של ה"מבעית, מעורר החרדה והמגור" (באנגלית: The Uncanny). מתוך מכלול הדברים המפחידים ביקש פרויד לבודד מהי האיכות המדויקת של "המאוים" והגיע למסקנה כי זוהי "תופעה מפחידה שיסודה במוכר ובנהיר משכבר".
ראשיתו של פרויקט המאוים XX, או "המאוים הנשי", הוא באבחנת האוצרת בתופעה שחזרה על עצמה אצל נשים-אמניות רבות. החלחול של חרדה ואיום מיני-ארוטי לתוך עבודתן, גם במקרים בהן הצהירו במפורש כי דבר בזיכרונן אינו מתקשר ישירות לפגיעה מינית שחוו. ברוב המקרים ישות גברית - קונקרטית או ערטילאית, היא המאיימת באופן סמוי או גלוי על ההוויה הנשית. מתוך אבחנה זו עלתה ההשערה כי קיים "מאוים נשי" שהינו חוויה ארכאית המשותפת לכל אישה באשר היא, מעין DNA, או כרומוזום של חרדה שהתפתח מתוך הזדהות של נשים עם פגיעה בנשים - המשתרעת על פני מרחבי הזמנים, התרבויות והמיקומים הגיאוגרפיים השונים. ניתן להגדיר זאת כחרדה מפני פגיעה וחילול הגוף מחד, והאמון הנפשי השברירי מאידך, דווקא מצד מישהו קרוב, מישהו שלכאורה אפשר תמיד לסמוך עליו, שנמצא בחדר השני, או לצידך במיטה.
בלווי תובנותיו של פרויד התפתח מסע משותף של הנשים-האמניות מקבוצת חנינא, אחד מהאמנים-הגברים והאוצרת. התערוכה המאוים XX הינה תוצר של שתי שנות עבודה משותפת שבסופה עבודות חדשות שנוצרו במיוחד ומייצגות תהליך מורכב של עשייה וחשיבה.
קבוצת חנינא התחילה את פעילותה בפברואר 2008 ועוסקת בפעילות אמנותית ותרבותית מגוונת. גלריה חנינא: מקום לאמנות עכשווית, ממוקמת בדרום תל אביב, ברח' י.ל.פרץ 31, ,ליד התחנה המרכזית הישנה, בקו התפר עם העיר ה"אחרת".15 אמנים ואמניות צעירים, בוגרי המדרשה, בצלאל, ומסלולי חיים אחרים, שרבים מהם עוסקים בעבודה עם נוער ובחינוך לאמנות בשגרת היומיום, מתוך בחירה ערכית. אחת המטרות שלהם היא ליצור חיבור קהילתי עם תושבי השכונה. בנוסף לתערוכות השוטפות, מתקיימים במקום ערבי מוזיקה, סדנאות אמנות וקבוצות למידה. הגלריה הצליחה להפוך תוך זמן קצר לאחת הפעילות בשיח האמנות העכשווי.
אמנים משתתפים: ורד אהרונוביץ', יעל אזולאי, רעות אסימיני, יפעת גלעדי, קרן גפן, יונתן הירשפלד, הינדה וייס, אלמה מכנס-קז, ליהיא שולוב
אוצרת: סיגל ברקאי
פתיחה – חמישי, 2/2, 20:00.
מרכז הצעירים, רח' מזא"ה 9, תל אביב (מול גלריה שלוש).