תערוכה קבוצתית בנושא האישה - מציגות שרון קאופמן, נעמי רובין, רינה סוצקבר, סבין מימוני, אבישי פינקלשטיין, מרלן פרר

האישה, נדמה כי זה מוטיב שלעולם לא נס לחו. אין עוד דימוי כמו הדימוי הזה אשר נע בין קטבים כל כך קיצוניים: מהאדרה להדרה. התערוכה מציגה מקבץ של דימויים ממופשטים ביותר ועד לפיגורטיביים וריאליסטיים יותר כשהמשותף להם הוא החיבור לדמות האישה או החוויה הנשית. לאורך כל ההיסטוריה של האמנות, דמות האישה היא מוטיב נצחי כמקור לבחינה והשראה. מאז ומתמיד אמנים מכל המינים  מצאו בדמות אישה מקור בלתי נדלה לרעיונות והשפעות. האישה מייצגת את כוחות החיים השפע והיופי בהתגלמותו בו בעת מייחסים לה את כוחות הפיתוי והמין. אולם לצד הסגידה וההערצה היא גם קורבן לניצול, אונס, רצח וביזוי.
הנשים מייצגות את כוח החיים באופן המובהק ביותר בשל היכולת שלהן לאצור בתוכן את ההווה ואת העתיד בעת ובעונה. ייתכן שמקור כוחן הוא גם מקור חולשתן ובשל כך ניתן ביתר קלות להפוך אותן לקורבן. בעולמנו המשתנה מן הקצה אל הקצה יש בחינה מחודשת של יחסי הכוחות וחלוקות התפקידים. במקביל נוצר גם צורך במיתולוגיה חדשה, כיצד לתאר ולספר את הסיפור של נשיות לאור השינויים מרחיקי הלכת במכלול צורת החיים המודרנית?

מקבץ הדימויים שמוצג כאן הוא חלק מהניסיון לספר את הסיפור של האישה המודרנית באשר היא כסוכנת של שינויי. וכברת הדרך שהיא עשתה בכל הנוגע לשאלות של שוויון כבוד ושלום. היצירות אשר כלולות במקבץ המוצג כאן הם מאין אבני דרך בניסיון לספר מחדש, או שמא לחדש סיפור ישן. זהו סיפור שממקד ומעצים את האישה באשר היא על היופי הגלום בנפשה ובגופה.

שרון קאופמן מתמקדת בעירום ומאירה את יופיו ועוצמתו של הגוף העירום. בסגנון ריאליסטי ומדויק הוא מצליח להציג ולהביע לא רק הערכה וכבוד לאישה ולגופה אלא גם לחיוניות שבה. שרון קאופמן למד אצל מספר מורים פרטיים, זוהי תערוכתו הראשונה. במיומנות רבה קאופמן מנכיח  את מושאי הציור שלו היא כמעט ברמה של סגידה. הרקע אינו נהיר הנשים הן נשים באשר הן נשים. טבעיות נטולות העמדת פנים ועל כן או אולי דווקא משום כך כה נערצות.

 
נעמי רובין היא אמנית דגולה בכל  הנוגע לצבע וקומפוזיציה והציורים שלה באים כולם מתוך עולמה הפנימי. היא מתארת דימוי של כלה יהודיה: טהורה בתולית וככזו היא סמל להערצה שהתרבות היהודית נוצרת ומשמרת. דמות האם כציר המרכזי של המשפחה מועצמת על רקע נקודת המבט הרחבה שלה, מנקודת מבט זו היא מגשרת בין הדורות ועל ידי כך מנחילה את המורשת לדורות הבאים.

רינה סוצקבר יוצרת עולם של פנטזיה נשית באופן מבריק . היא מאירה באור יקרות את האישה השמימית. הדמות השמימית הזו נוכחת כשברקע מושכים אותה החוטים הבלתי נראים של שינויים במצבי רוח. המעברים בין הרקעים הללו הם המאפיין העיקרי של האישה השמימית. הציורים של סוצקבר שייכים לזרם אשר מגלה בכל פעם מחדש את החגיגה של היופי הנשי על כל גווניו הרומנטיים וצורותיו. היופי הזה לעולם לא מפסיק לעורר עניין.

סבין מימוני היא ציירת נאמנה אשר לימדה את עצמה ופיתחה את קולה הייחודי באמצעות עבודה קשה וכשרון מולד. הכישרון הרב לצד עין מדויקת ופרספקטיבות מעניינות הם האמצעי של סבין לתאר את המאבק של נשים יוצרות אשר משלבות את היצירה שלהם עם חיי משפחה גידול ילדים. היכולת לתמרן בין שלל התפקידים ובו בעת להצליח להגיע למימוש עצמי הם לכשעצמם אמנות. זוהי תערוכתה הראשונה .

אבישי פינקלשטיין הוא צלם של אנשים הוא מוצא את האנושות על כל מצביה השונים כמרתקת. אבישי ניחן בעין רגישה וערנית עם חוש לדרמה. העבודות שלו חושפות ייחודיות ואינטימיות אשר המצולמים שלו מצליחים להעביר מבעד לעדשה מבלי להפוך לנדושים. אבישי אוהב נשים והוא מרשה לנו לראות את מבחר  הדמויות שמייצגות את דמות האישה העירונית.

מרלן פרר מתמקדת בכוחה של הרגישות והתבונה הנשית. פרר כבר מנוסה ולאורך כל ההיסטוריה של היצירה שלה היא מטפלת בדמות האישה. היא מהוקצעת ורבת פנים, העבודות האחרונות שלה אשר נקראות : "עבודות רחם מוצגות כאן והן למעשה ראשיתו של מפגש עם חומרים חדשים: תחרה כבלי חשמל ציור ומשחקי תאורה. המבנים העצמתים הנתלים הללו הם חוויה בכמה מישורים מההיבט התבוני כמו גם החזותי

פתיחה: יום חמישי, 5.1.12, 20:00
התערוכה תוצג עד לתאריך 28.1.12
אוצר: יוחנן הרסון