ארבע אמניות מציגות תערוכת פרחים. שלוש מהן מקיבוץ כברי, ואחת חברה ב P8

כל אחת התוודעה לדימויי הפרחים בהקשרים אחרים, אך התבוננות בעבודות מגלה חיבורים מעניינים. תחושת אופל, עיסוק בחיים ובמוות, צמיחה, וביקורת על הקיום. גם הקשרים צבעוניים בולטים ביניהן בנוכחות השחור והאדום. כנעני ואלבוים מציירות, וייס העמידה אוביקט בחלל, ודקל יצרה הדפסי תחריט.
ההתמודדות עם דימוי הפרח היא  אתגר שלא מאבד מתוקפו. כיום הפרח כבר איננו אתגר ליצירות כלילות יופי ושלמות, האמנים מחפשים "לדבר בפרחים", יש שחושפים את המופשט  או את הניגוד בין העיטורי לטבעי, יש שמעבירים בעזרת הפרחים ביקורת חברתית פוליטית, ויש שמעלים לדיון שאלות עמוקות על צמיחה, לבלוב ומוות. יצירות הפרחים מאפשרות להתייחס למושג המקום, ליחסים שבין האמן לחברה, לערך של הטבע או להבדיל למקומו של המלאכותי. בתערוכה מנסות כנעני, אלבוים, וייס, ודקל להטביע כתב יד אישי ומודע.
               
יעל כנעני
מציגה רישום/ציור, על נייר ועל בד. עבודותיה בגדלים משתנים ,בצבעי שחור, לבן, אדום, ורוד, כחול ירוק ושחור זפת, ובמגוון חמרי צבע: שמן , אספלט, גרפיט ואקריליק.
המוטיב המרכזי בעבודותיה מהשנים האחרונות, הוא מוטיב צמחי פורח וכלי קיבול- מעין עציץ . על אף הריבוי לכאורה בגדלים ובחמרים , נשארת כנעני נאמנה למינון מאוזן ולשליטה בקו- כתם, כשהמתח בין האופקי לאנכי נשמר. אבל בתוך המסגרת המגנה יש ויתור על שליטה, ניסיון להתרומם מקו השבר, לנתק מגע מהקרקע, ליצור מבנה וגם כיווני תנועה על הציר בו נע הרישום/ציור. יש בעבודות תחושה של ציור בחלל שהגדירה לעצמה. הצופה חווה חוויה גופנית של ריתמוס תנועה ועצירה, סחרור,קו שבר, קיפאון ומוות. ניסיון הגדרה של אובייקט חי-דומם, ניסיון שמתפרק ונקרע.

יעל אלבוים
בשלוש השנים האחרונות הוחלפו הפרחים שביצירתה של אלבוים אחרי גלגולים שונים, בפרחי פרג, בתהליך של צמצום, מיקוד, וצניעות כמעט נזירית. אלבוים מציירת על גיליונות נייר משי  דקיקים ומקומטים, בגדלים משתנים, בצבעים תעשייתיים, בשקיפות הדומה לצבעי מים. במנעד מצומצם של שחור, אדום, כחול וכתום. תהליך העבודה נעשה במכחולים סיניים, בעבודה מתמשכת של הנחת כתם ושטיפתו (מחיקתו) במים. הוא מותיר את נוכחותו הנעדרת. השכבות מצטברות עד להחלטה להניח לנייר. יעל אלבוים מודעת למשמעויות שעומדות מאחורי המיתוסים הרבים שמלווים את פרחי הפרג, ומטעינה את הפרגים "שלה",בעוצמות גדולות. בעבודות קיים אור של מעלה ואור של מטה, חיים ומוות – ותקווה.

דרורה דקל
בשלוש השנים האחרונות מצלמת דקל צילומי לילה סביב ביתה וביניהם גם פרחים. ליל ליקוי הירח של קיץ 2011, עורר בה את הדחף ליצירת הוידיאו ליקוי. היצירה מעלה שאלות אוניברסאליות שמלוות לאורך הדורות את ליקוי הירח, במפגש עם הפרטי- ביוגראפי. הוידיאו הוא יצירה  קצרה, מהורהרת, עם רגעי יופי מושלמים ומתפרקים.  סדרת הדפסים נוצרה כדי להתרחק מהפרטי ולהתבונן בקיום ממבט מרוחק, אל זמני, שמאפשר את השטחת המציאות, ואת הבחירה באלטרנטיבה לייצוגו בעזרת דגמים, אורנמנט, סכמה של דימויים וצורות הנדסיות וצמחיות. בהדפסים  מעמתת דקל בין מצבי אוטופיה ודיסטופיה.
הליקוי העכשווי של דקל הוא השינוי הדרמתי שהקיבוץ עובר. שמות העבודות מרמזים על הרובד הנסתר שלהן. "ההדפסים אפשרו לי התבוננות על העולם מנקודת מבט שאיננה יומיומית, בדומה לנקודות המבט בציור המצרי, או באמנות האסלאם, יצירת אוטופיה אידיאית לכאורה, ושיבושה. הפיתוי הוא היופי "המושלם" שמכיל בתוכו את אפשרות קריסתו והריסתו"                          

כרמלה וייס
האובייקט  הפיסולי של וייס, השכם בבוקר, ניצב בחלל כאובליסק (מצבת זיכרון), גובהו שני מטרים, צורתו קובייה מלבנית במידות 50/50ס'מ, המבנה  עשוי קונסטרוקציית עץ מלופפת בסרט משי שחור ומבריק. צורת הליפוף יוצרת מעין שלבי תריס רפפות ישראלי אטום. צבעו שחור, ובחלקו הנמוך מבצבץ פס בהיר. האסוציאציה היא של חרך בתריס שאמור להקרין פס של אור, וייס בחרה במקום הקרנת אור, בזרעי פרח שיח ההרדוף  שצבעם צהבהב חום,  והם אוטמים את "האור". והופכים אותו מטפורית לאפלה רעילה (זרעי ההרדוף רעילים במיוחד).
האובייקט שנראה במבט ראשון יפה ומבריק. חושף את משמעותו ההפוכה. לא במקרה נקראת  העבודה השכם בבוקר. אור ההשכמה רעיל  והשחור הלילי זוהר בברק מפתה. יש בהשכם בבוקר משהו אניגמאטי, ונוכחותו בחלל התערוכה מחזקת את תחושת הכבדות, האיום, ואת היופי המפתה והמטעה.

שעות פתיחה: שני 16:00-  19:00 Mon |  שישי - שבת  11:00 - 14:00 Fri – Sat
אורה ראובן    0508616001  | דרורה דקל     0528-011252
פורייה 8 תל אביב- יפו  | Google: p8gallery   |    Poriya 8, Yafo p8gallery@hotmail.com