התערוכה המציינת את חגיגות השנה של הגלריה במשכנה החדש, מממשת את החזון לארח פרויקטים ייחודים המותאמים במיוחד לחלליה יוצאי הדופן.

פיטר גרינאווי הינו אמן חדשני אשר גאוניותו אינה מוטלת בספק. מיזמיו השונים הוצגו לאורך השנים במספר רב של תערוכות יחיד ובאירועי האמנות הנחשבים ביותר בזירה הבין-לאומית, ביניהם הביאנלה לאמנות בוונציה, ארמורי בניו יורק ואקספו בשנחאי. פועלו כבימאי זכה לשבחים ולהערכה בקרב מבקרי הקולנוע ורבים מסרטיו הפכו לסרטי "קאלט", שבעקבותיהם התאגד סביבו קהל מעריצים בארץ ובעולם. כאמן מולטי מדיה גרינאווי פועל בתחומים מגוונים – כבימאי, צייר, אוצר, מוסיקאי, אמן VJ ועוד. יצירתו ניחנה ברוח הרפתקנית ובוחנת את גבולות המדיה השונים, מאתגרת את צופיה ומובילה לדיון פילוסופי בנוגע למקומה של האמנות בעולם העכשווי ובחיינו בכלל.

הפרויקט HEAVY WATER משלב באופן תיאטרלי ודרמטי ציור, סאונד, והקרנות וידיאו. הוא מעורר מחשבות אפוקליפטיות ומכיל בתוכו אזהרה כמו נבואית של גרינאווי בנושא הגרעין ועתידו של כדור הארץ. "מים כבדים"

הינם תוצאה של תהליך מלאכותי ומיועדים לשמש בתהליכי קירור והאטה בכורים גרעיניים. הפשרת הקרחונים

נובעת גם היא מהתערבותו המלאכותית של האדם בתהליכי הטבע. שני אסונות אלה - של "אש" ושל "מים"

מאיימים להכות בקרוב.

אין צורך בהקדמה מיוחדת כאשר באים לדבר על מים. אנחנו בעצמנו מים השוהים בתוך מעטפת

של עור ונתמכים על ידי מערכת של עצמות. שני שלישים משטח כדור הארץ מכוסים מים,

הכיסוי הנרחב של המים הכחולים על פני כדור הארץ הוא שנתן לו את הכינוי – הכוכב הכחול.

המעטפת החיצונית של כדור הארץ שרוחבה כעשרה מיילים מורכבת ברובה מאדי מים. אנו נולדים במים.

מים משמעותם חיים, העדר מים משמעותו מוות. מים הם גם מאוד פוטוגניים; קרח, שלג, אדים,

עננים, נהרות, פלגים, מעיינות, מפלים, דמעות, אגמים, אוקיינוסים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי שלא

להשיג צילום טוב של אחד מאלה.

בעבר כבר יצרתי לא מעט פרויקטים – מיצבים, תערוכות, סרטים וציורים שבמרכזם עמד העיסוק במים. Drowning By Numbers, Writing on Water, Death in the Seine, Making a Splash, Water-Wrackets, Watching Water, Twenty-Six Bathrooms, Flying Over Water.. את הרקע לדפי ספר האמן המלווה את תערוכה זו הכנתי עבור ספר המים לפרויקט "המבול של נוח".

בעבר הרחוק ציירתי מים באופן אילוסטראטיבי שקצר שבחים תוך התייחסות לתפיסה הצפון אירופאית את הנוף, חלק מזה נבע מסקרנות בנוגע ל"תולדות הטבע" והתיעוד הארכיוני של הגיוון בטבע תוך ניסיון לשלוט בו וללכוד את

הארעיות שבו, חלק אחר נבע מהחיפוש המסורתי אחר תחושה של מקום שקשור למסעות ולגיאוגרפיה וחלק נוסף

קשור אולי בהתענגות הייחודית של האי האנגלי על האוטופיה של הטבע הרומנטי.

בציורי הנוף שלי התרכזתי במים, פעמים רבות יצאתי מנקודת מוצא של מיתולוגיות ארוכות ומבולבלות הקשורות במים. גם כאשר הפכתי לבמאי סרטים ורכשתי מצלמה, יצרתי סרטים רבים על מים אך ההתרכזות שלי בנושא הפכה פחות ופחות אנקדוטלית. בהתחלה, עיקרם של הסרטים הללו היה מעין תרגילי עריכה, ניסיונות השוואה בין טקסטורות לתוכן, אור והשתקפות, תנועה, קיפאון. בהדרגה, נקשרו זה בזה המיתולוגיות והתכנים, והיום, המים נמצאים בכל סרט שאני יוצר – מים לשתייה, לשטיפה, לרחצה, לשחייה ולטביעה.

בעשור האחרון חלה התחממות גלובלית אשר הובילה לשינויים מטאורולוגים, להמסתם של הקרחונים ולעליית גובה פני הים. כל אלה מעוררים מחדש את רחשי הכבוד שאנו חשים כלפי המים כאשר אנו מהרהרים בהם. את מרבית הציורים המופיעים בקטלוג זה ציירתי כששהיתי בביתי באמסטרדם, לא רחוק מהים הצפוני. מחקרים מראים כי עד שנת 2035 בית זה ייסחף בשיטפון. האסונות שהתחוללו השנה ביפן הטרידו את כולנו והזכירו לנו את שבריריותה של האשליה שאנו אכן שולטים במים.

כך למשל החזרה האינסופית של אירועים חד פעמיים, מעולם בהיסטוריה לא היו שני גלים זהים, כל התנפצות של מים שונה מאחרת. אבל הרי אין לנו את האפשרות למדוד את אין סוף ההבדלים. אנו יכולים לפנות לטענות מכלילות או להרהורים פואטיים, כמו למשל ההצעה שכל גל שביעי גדול מששת קודמיו, שמספר גווני הכחול השונים גדול ממספר האטומים על הירח, שרוב המולקולות של מים נשארות במצב מימי לשבע דקות בלבד, שאין ביכולתם של המים להזדקן, למות או להיוולד מחדש, שלא יכולים להיות מים 'זקנים' או 'צעירים'. ניתן למדוד עומק, טמפרטורה ומליחות אבל האם ניתן למדוד מהירות תלת ממדית או את אופי ההשתוללות של המים? ומהי שקיפות? כיצד ניתן לתפוס את הרגע המדויק בו מים הופכים לאדים או לקרח? מהו טבעו של לחץ מים ואיך ייתכן שניתן להתנגד לו? כיצד מגדירים סופה יחידה או את סערת הים? איפה אלה מתחילים ונגמרים במימד הזמן והחלל? האם קטלוגם של מים סוערים עוזר בהגדרתם?
האם נוזל צבע כחול, אשר עשוי בעיקר ממים יכול להגדיר כראוי מים כחולים, האם הוא יכול להגדיר את הצבע 'כחול', האם הוא יכול להיות רפרזנטציה של מים כחולים, של גלים, התנפצויות של מים, ים גועש, סופה?

מחשבות אלה ורבות כמוהן הניעו את מרבית הדימויים. חמקמקותה של התשובה מטרידה ומאתגרת בו זמנית. היכולת לענות עליה תהיה מספקת כמו הניסיון לענות לשאלתו של ילד: מדוע השמים כחולים?

פיטר גרינאווי, מתוך ספר האמן המלווה את התערוכה Heavy Water

לכתבה אודות התערוכה לחץ כאן