פתיחה: יום חמישי 3.11 בשעה 20:00
במרכז התערוכה "סדר גודל" עבודותיהם של שני אמנים שגדלו על ברכי החינוך המסורתי לאמנות בברית המועצות לשעבר ועלו לישראל. על אף שהנושאים המעסיקים את השניים וסגנון עבודתם שונה, ניכרת אצל שניהם רמת גימור גבוהה ומוקפדת וכן עיסוק מזוויות שונות בסביבה או בחפצי יומיום ביתיים שקנה המידה שלהם וחומריותם עוברים טרנספורמציה קיצונית. שניהם אף עוסקים בשיבושים של קנה המידה כדי לייצר מרחב דמיוני ורגשי.
עבודותיו של דים יוז עוסקות בייצוגים של זיכרון. הוא מרבה לעסוק בסביבות המגורים שבהן חי בעבר, או בזיכרון חוויית המגורים בהן, מצייר או מפסל מקרטון ביצוע חללי מגורים וחפצים אישיים וביתיים המצטרפים בעבודותיו לפאזל של זיכרונות אישיים ואוניברסליים. לצד ציורי שמן ריאליסטיים וירטואוזיים של סביבות ביתיות הנראות נטושות או זנוחות, הוא משתמש בפסליו בקרטון ביצוע – חומר זמני ומתכלה - ומייצר בכך אנלוגיה לחומריות החמקמקה של הזיכרון עצמו. בכך מייצר יוז שפה המושתתת על היחסים בין קרעי זיכרונות לבין אפשרות גילומם בהווה. בפסליו מגדיל יוז לממדי ענק אובייקטים יומיומיים וביתיים: קולב הנמתח לאורך שני מטרים, אופניים בעלי שלושה גלגלים שאינם מתאימים למידותיו של ילד, או גלגלי שיניים הנראים כסביבוני ענק המתגלים בעת פירוק שעון. בכך כמו נובר יוז במעמקי הזמן ועוצר אותו מלכת, כמו ילד הנובר בסקרנות במעמקיו של שעון, ומשחזר את נקודת מבטו של ילד מול חפצים הנראים מוגדלים.
חפצים קטנים המוגדלים לממדי ענק עומדים גם במרכז רישומיה של אירינה בירגר. בסדרת רישומי פחם מוקפדים על נייר ((Object Studies, 1999-2001 היא מפנה את הזרקור אל שורה של חפצי יומיום קטנים וכמעט איזוטריים - כמו נעץ, עדשת מצלמה או חלק של שקע חשמלי - מעצימה את קנה המידה שלהם ובכך מפקיעה אותם מהקשרם המיידי ומעניקה להם משמעות איקונית. הגדלתם גם חושפת את קווי עיצובם ואת ערכם האסתטי של חפצים כה פשוטים ויומיומיים שבדרך כלל חומקים מן העין. העיסוק ביחסים בין המינים ובתפקידי ג'נדר של נשים וגברים החוזר בעבודות שונות של בירגר, חוזר גם בסדרה זו שבה היא חוקרת, בין היתר, את הקשר בין תפקידם השימושי של חפצים שונים לבין הגדרת מינם בשפות שונות כמו רוסית ועברית. הגדלתם של האובייקטים לממדי ענק חושפת את סמליותם ביתר עוצמה, שעה שהם הופכים לסמלים פאליים ענקיים (כמו במקרה של נעץ) או לאובייקטים עגולים ומכילים בעלי מהות נשית (כמו עדשת המצלמה).
בירגר מרבה לעסוק ביחסים בין סוגי מדיה ישנים וחדשים, ופעמים רבות יוצרת שילוב של רישום ידני עם אפקט
ים ממוחשבים ועבודת סאונד היוצרים אפקט מהפנט. העבודה החדשה "אקולייזר" (2011), המוצגת בתערוכה, היא הקרנת אנימציה תלת ממדית על גבי רישום קיר של מכשיר אקולייזר (מכשיר סאונד אלקטרוני שנועד לאזן בין תדרי צליל שונים). שילוב ההקרנה והרישום מייצר אשליה אופטית של ממשות, והמכשיר נראה כאילו הוא שקוע בתוך הקיר, כפתוריו נעים מעלה ומטה בניסיון דמיוני לאזן בין הצלילים הבוקעים ממנו. העבודה מזמינה את הצופה למסע רגשי אינסופי, נע ונד מצד לצד או מעלה ומטה מבלי לבחור בנקודת איזון מכרעת, ומציעה התייחסות מטאפורית לחוויית ההגירה ולתחושת הזרות בתרבות חדשה - מצד אחד קשיי תקשורת וקושי למצוא את התדר הנכון, מצד שני ניסיון מתמיד להגיב, למצוא איזון ולהסתגל לסביבה ולתרבות החדשות.
לפרטים נוספים: רווית הררי, 054-4880700, ravitharari@yahoo.com
