מנימוקי ועדת הפרס:
ציוריו של אלון קדם מדגימים כי המצב הפוסט מודרני אינו חייב להיות רק קינה על אובדן האוטופיה המודרניסטית, אלא יכול להיות גם קריאה להתחדשות, הזדמנות לביטוי עכשווי ורלבנטי של מורכבות הקיום האנושי. ציוריו של קדם הינם כמעין במות עליהן מתרחשות בו בזמן שורה של דרמות, למן הדרמה של הצורות והצבעים שלעצמם ועד לדרמה של פעולותיהם של בני אדם, המבקשים לייצר משמעות לחייהם.
כוח החיות בציוריו בא לידי ביטוי לא רק בנושאים ובקומפוזיציות, אלא בעצם פעולת הציור, במפגש החד-פעמי בין הצבע, הדימוי ותבונת היד המציירת.