ממעמקים נושמים
תערוכה של מלכה כהן
היצירה של מלכה כהן היא צוהר ולעיתים פתח של ממש לעולמה השואף לגעת ולחשוף אמת פנימית כנה,בחיפוש אחר משמעות..בעקבות מסע ארוך ומפרך של לימוד עצמי,ואצל מיטב המורים האמנים בארץ,הצליחה מלכה כהן להגיע לתוצר מוגמר,המבוטא בתערוכה זו.
השימוש במגוון רחב של טכניקות ,וההצלחה להביא וליצור מספר מרשים של עבודות,אינן עניין של מה בכך,במיוחד שמדובר באדם שהחל את דרכו ביצירה אמנותית בשלב מאוחר בחייו.
התערוכה היא הוכחה ליכולת המרשימה שלה לפגוש,להפנים ולעבד את התכנים,הטכניקות וההשפעות השונות שבאה עמם במגע.
העבודות הן קולה האישי,אך הן גם דרך לחלוק הערכה לכל מי שלקחו חלק כמורי דרך רוחניים,שזה תחום הקרוב לליבה.
התערוכה רובה ככולה מביאה דימויים מופשטים עם מעט מאד דמויות פיגורטיביות ועם ניסיון מוצהר להימנע ולספר סיפור אחד מחייב.
הדימויים של המערות מועברים תוך הבחירה המושכלת של צבעים ומרקמים מורכבים,הם מה שמייחדים את נסיונה לשים במוקד היצירה את עולמה הרגשי,חושני ולעיתים אף הכמוס.
הרגישות של מלכה מרגשת ,היא רכה וקשה בעת ובעונה אחת.ישירה ומסתורית,נושאת אתה מסר של חופש להרגיש לחוש ולבטא. מלכה חולקת כבוד רב בעבודותיה לצייר הדגול ווליאם טרנר ועושה זאת בהצלחה יתרה,לוקחת את אלמנט הערפל והטישטוש.
היכולת שלה כאמנית ואדם לחדור מבעד לצבע האטום ולהפיק את הערפל,היא לא רק הישג טכני כי אם בעצם תהליך של עידון,עידון של הנשמה.
השקיפות מבצבצת מתוך הערפל מגלה ומסתירה,חושפת טפח ומסתירה שניים.לא רק לצופה,כי אם גם לעצמה,נוגעת לא נוגעת.
כל זאת בדיוק במידה הראויה ,כזו שהיא שומרת על עצמה,לא רק מפני העין המתבוננת של הצופה ,אלא גם מפני אובדן הסקרנות והמסתורין שלה עצמה.
את תערוכתה של מלכה כהן אוצר - יוחנן הרסון .