תערוכת יחיד שנייה בגלריה אנגל לאמן ז'אק ז'אנו. בתערוכה יציג ז'אנו ערב- רב של מדיומים בהם הוא עוסק בשנים האחרונות- פיסול, ציור, צילום, וידאו ומיצב.
ז'אנו מעולם לא קפא על שמריו ובמשך שלושה עשורי פעילותו הוא לא פסק מלחפש, לחדש, לערב ולערבב בין מדיות שונות, לא דבר של מה בכך כשמדובר באמן בוגר שהגיע לבשלות אמנותית. הפיסול הוא המדיום העיקרי של ז'אנו, שהפך להיות מזוהה עם פסלי הברזל המרושלים שלו, שאת חומרי הגלם שלהם הוא אוסף בשדות ובאתרי פסולת בגליל. כצייר, ז'אנו מתמקד בעיקר בדיוקנאות עצמיים, שאותם הוא מצייר בעיקר על בד או על דפי שבועוני אופנה ואמנות. בטרם יבש הצבע על הבד או הנייר הוא הופך את הבד והצבע זולג, וכך נחשף טבעו של ז'אנו- המגחיך והמגחך, ניכר כי הוא אינו חושש מחיוך וצחוק כמו גם רצינות תהומית אשר מבחינתו הם היינו-הך.
בשנתיים האחרונות ז'אנו שיכלל את דיוקנאותיו העצמיים ופנה לעיסוק במדיום חדש- הוא החל לצלם את עצמו בשלל תחפושות של צדיקים, המודבקות על לוחות מתכות חלודות, כמעין איקונות יהודיות חלודות. את צילומי הקולאז' הללו הוא מחבר ומדביק לחלקי עגלות, לספרים חתוכים ולקוביות פלדה, המשמשות כמעין קופות צדקה. כהרגלו, ז'אנו מציג אמנות עם קריצה, ספק רצינית מחאתית ספק אירונית, המלגלגת על השנור של ישיבות ומתרימים פרטיים, המדביקים את תמונת הצדיק בכדי לגרום לתורם לשלשל את מעותיו. אצל ז'אנו קופות הצדקה מרותכות מכל צד ובעצם לא ייפתחו לעולם.