פרגים וחלולים- יעל אלבוים בגלריה בכברי

הדיכוטומיה בין חיים, יצר ומוות מחריפה בציורים אלה. הפרג צבר מטענים לאורך ההיסטוריה. הוא פורח בשדות הארץ ויש לו היסטוריה מיתולוגית, פולקלוריסטית, קולינרית ופוליטית. הצבע האדום העז של הפרחים מסמל דם ולעיתים גם הרג. הפרג מסמל את המוות, את ההרס העצמי, אבל גם את החיים והצמיחה, את הלידה מחדש. הקשר בין עלי הכותרת האדומים של הפרג לבין דם הוא עתיק יומין. באגדות עתיקות מוזכרת האלה עשתורת, עלמה חושנית ויפת תואר, שאהבה את אדון, אל טבע חסון ופראי. אהבתם של שני האלים הצעירים לא האריכה ימים. אדון יצא לציד, פגש במוות מחופש לחזיר בר - ונהרג. דמו ניגר על האדמה וזרם עד לנהר הקרוב. אהובתו הלומת הצער הפכה את הדם לפרגים, שפורחים מדי שנה באביב. בכרתים התגלה פסל מרהיב עשוי מחומר טרה-קוטה של אלת פרגים, דמות נשית שפורסת את ידיה בברכה, מצחה עטור בכתר של שלושה פרגים, פניה מביעות הרהורים עמוקים, או ערפול חושים, כנראה כתוצאה מהשפעת הסם. 

לא רק במיתוסים עתיקים קשור הפרג לדם הרוגים. הפרג הוא

 פרח הזיכרון הרשמי לחללי מלחמת העולם הראשונה. גם אצלנו נעשתה השוואה בין פרגים לבין דם ההרוגים בקרב.